קישורים לאתרים על פרשת השבוע


חדש- דברי המפרשים על הפרשה, לפי נושאים

דברי תורה לפרשת השבוע (יואב מיליס)

"נושאים בפרשה" (הרב דב ברטמן) - במדבר תשס"ח

"נושאים בפרשה" (הרב דב ברטמן) - דברים תשס"ח

"נושאים בפרשה" (הרב דב ברטמן) - בראשית תשס"ט

"נושאים בפרשה" (הרב ברטמן) - שמות תשס"ט (עד פ' משפטים)

קול בריסק

שיעורי הרב מרדכי אלון

הלכות לפי סדר הפרשיות ממכון "הלכה ברורה

"דבר ציון"

אתר "מוריה"

דברי תורה.קום

ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ויחזו את האלוקים, ויאכלו וישתו (כד, יא)- רש"י מפרש פסוק זה כביקורת על נדב ואביהוא והזקנים, שאכלו ושתו ו"היו מסתכלין בו (-בקב"ה) מתוך לב גס" [לפי רש"י, הפסוק כולו מתפרש כך: "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו"- נדב ואביהוא והזקנים היו ראויים שישלח בהם הקב"ה את ידו, דהיינו, הם היו ראויים להיענש אך הקב"ה נמנע מלהענישם (כלשון רש"י- "לא שלח ידו- מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד"). וממשיך הכתוב ומסביר מדוע מלכתחילה היה צריך להענישם- שכן, "ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו", דהיינו, כפי שמפרש רש"י, "היו מסתכלין בו [=בקב"ה] בלב גס, מתוך אכילה ושתיה". כלומר, הם הגיעו להשגות גבוהות בקב"ה, ויחסית לכך לא נהגו בכבוד הראוי אלא בלב גס מתוך אכילה ושתיה]. ומוסיף רש"י "ואונקלוס לא תרגם כן". שכן, אונקלוס מפרש כך: "והוו חדן בקרבניהון דאתקבלו ברעוא כאילו אכלין ושתן" (=היו שמחים בקרבנותיהם שהתקבלו ברצון, כאילו אכלו ושתו). 

הרמב"ן, בניגוד לרש"י, מפרש פסוק זה כולו לחיוב: "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו"- הם נזהרו בכל האזהרות שהזהיר הקב"ה שלא להתקרב להר וכו', לרבות הכהנים, כמבואר בפרשת יתרו, ולכן לא נענשו. ומה הביאם להיזהר בכך - "ויחזו את האלוקים", ציווי ה' עמד לנגד עיניהם. וממשיך הפסוק "ויאכלו", דהיינו, לפי הרמב"ן, הם אכלו את השלמים שהוקרבו באותו מעמד. ולאחר מכן "וישתו", ומבאר הרמב"ן, "שעשו שמחה ויום טוב, כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה".

הכתב סופר
 מקשה על דרכו של הרמב"ן, מדוע צריך הכתוב לפרט "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו"? הרי אם לא חטאו, אין סיבה מלכתחילה ש"ישלח בהם ידו". 

לכן מפרש הכתב סופר את הפסוק כך: "ונראה לי על פי שאמרו ז"ל (שבת דף פח ע"א) שכפו עליהם ההר כגיגית שלא רצו לקבל התורה. והנה, מי שאנוס בדבר ועל כן עושה, יכאב לבו ולא יערב לו לאכול ולשתות, וכן היו בני ישראל אז בקבלת התורה. אבל אצילי בני ישראל, קיבלו התורה בשמחה, ובטוב לבם הראו שמחתם בקבלת התורה על ידי אכילה ושתיה... והיינו 'ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו', לא היה צריך ה' לשלוח ידו לכפות עליהם ההר להתרותם שאם לא יקבלוה שם תהא קבורתכם. 'ויחזו אלוקים ויאכלו וישתו', כי בשמחה קיבלו התורה". 

על פי זה מסביר הכתב סופר את דברי הגמ' בפסחים (סח ע"ב) שלפיהם "בעצרת הכול מודים דבעינן 'לכם'" (כלומר, גם מי שסובר שביו"ט רגיל ניתן לוותר על אכילה ושתיה ולהקדיש את כולו לה', לרוחניות, בשבועות הוא מודה שיש חובת אכילה ושתיה). והטעם לכך הוא כדי לבטא את שמחתנו בקבלת התורה, להדגיש שאין אנו נזקקים לכפיה כדי לקבלה. 

וכמו כן מוסיף החתם סופר, "ויש לומר דלכן תיקן מרדכי שמחה משתה בפורים, להראות כי קיבלו התורה בימיו בשמחה, כדאמרו ז"ל" (כוונתו, שבפורים חזרו עם ישראל וקיבלו את התורה מאהבה ללא כפייה, כמבואר במס' שבת דף פח ע"א. ואנו מבטאים זאת במשתה ושמחה, כדרך שעשו "אצילי בני ישראל"). 
*
הערה נוספת על הפסוק הנ"ל- בספר יהושע, יד, טו, נאמר "האדם הגדול בענקים". ובמסכת סופרים אומרים חז"ל ש"האדם הגדול בענקים" הוא אברהם אבינו, "ואכילתו ושתיתו כך היה, כנגד שבעים וארבעה אנשים". ולכאורה הדברים סתומים וחתומים. 

מבאר הגר"א (מובא בפנינים משולחן הגר"א) כך: בפסוק בסוף פרשת משפטים, שבו דנו לעיל ("ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו") מוזכרים שבעים וארבעה אנשים- משה ואהרן, נדב ואביהו, ושבעים מזקני ישראל. ואכילתם הייתה אכילה של תיקון וקדושה, שנהנו מזיו השכינה, ולא אכילה פשוטה. ועל כך אומרים חז"ל, שאכילת אברהם הייתה מבחינה זו כנגד שבעים וארבעה האנשים המוזכרים כאן בפסוק. 


 
דברי תורה והלכות בדוא''ל
ניתן לקבל בדוא"ל דברי תורה והלכה יומית
[לידיעה המלאה]