אמרות חז"ל

"איזהו חכם-
הלומד מכל אדם"
(אבות, ד, א)

מסכת אבות:

"על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים" (אבות, א, ב).
*
"אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות" (אבות, א, י).


[את הביטוי "אהוב את המלאכה" מפרש רע"ב (ר' עובדיה מברטנורה, המפרש העיקרי על המשניות), כך: "אפילו יש לו במה להתפרנס, חייב לעסוק במלאכה, שהבטלה מביאה לידי שעמום". לגבי "ושנא את הרבנות" הוא מפרש, שלא יאמר אדם - גדול אני, ואין מכבודי לעסוק במלאכה. "רבנות" מתפרש כאן במובן של שררה וגדולה מדומה].

*

"אמור מעט, ועשה הרבה" (אבות, א, טו).

*

"כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה (ויש גורסים - ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה)" (אבות א, יז).

[יש מפרשים שהכוונה היא לשתיקה באופן כללי, ויש מפרשים שהכוונה היא לשתיקה בשעת מריבה, ר' שם במפרשי המשנה].

*

"על שלושה דברים העולם עומד: על הדין, ועל האמת ועל השלום" (אבות, א, יח).


[מפרשי המשנה דנים מה היחס בין אמרה זו לבין האמרה הקודמת במשנה ב- "על שלושה דברים וכו' על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"].
*

"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ (דרך ארץ = מלאכה, עבודה). שיגיעת שניהם, משכחת עוון" (אבות, ב, ב).

*

"כל תורה, שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות, ב, ב).

*

"הוו זהירין ברשות (=היו זהירים ביחסיכם עם השלטון). שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן. נראים כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו" (אבות, ב, ג).

*

"הלל אומר: אל תפרוש מן הציבור; ואל תאמן בעצמך עד יום מותך (אל תהיה שאנן שלא תיכשל בחטא, אלא שמור על עצמך עד יום מותך), ואל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע (כלומר אל תאמר דברים עמומים שאין להבינם, תוך הסתמכות על כך שבסופו של דבר השומע יבין), ואל תאמר, לכשאפנה- אשנה, שמא לא תיפנה" (אבות, ב, ד).

*

"הוא (=הלל) היה אומר: אין בור ירא חטא (=מי שחסר ידע מהו המעשה הנכון, אינו יכול להישמר מן החטא רק על סמך מצפונו והרגשתו בלבד); ולא עם הארץ חסיד (=כנ"ל); ולא הבישן למד (=שהרי הוא בוש לשאול), ולא הקפדן מלמד (=שהרי מתביישים לשאול אותו), ולא כל המרבה בסחורה, מחכים. ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש" (אבות ב, ה).

*

"אמר להם (ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו), צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה (=ההיפך מקנאה וצרות עין). ר' יהושע אומר, חבר טוב. ר' יוסי אומר, שכן טוב. ר' שמעון אומר, הרואה את הנולד. ר' אלעזר אומר, לב טוב. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך, שבכלל דבריו דבריכם" (אבות ב, ט).

 


[כיצד נכללת מעלת ראיית הנולד בכלל לב טוב? נראה, שראיית הנולד אינה רק תוצאה של חכמה או טביעת עין, אלא של אכפתיות. אדם רגיש, משתדל לראות את הנולד כדי לא לגרום למעשה שיפגע בזולת. כך עולה מפירוש רבינו יונה למשנה זו].

*

"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך; ואל תהי נוח לכעוס" (אבות ב, י).

 


[על פי ר"ע מברטנורה, יש קשר בין שתי המימרות האחרונות, ועל כן הן סמוכות: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואימתי יהא זה, כשלא תהי נוח לכעוס, שאם אתה נוח לכעוס, אי אפשר שלא תזלזל בכבוד חברך"].

*
"שוב
(=חזור בתשובה) יום אחד לפני מיתתך" (אבות ב, י).

[מימרא זו (של רבי אליעזר) מובאת גם בגמ' במסכת שבת, קנג, עמוד א, ושם מוסיפה הגמרא, ששאלוהו תלמידיו של רבי אליעזר, כיצד יודע אדם מתי ימות? וענה להם, אכן, אין אדם יודע, ולכן בכל יום עליו לחזור בתשובה. ובלשון הגמרא: "שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן, וכל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר בחכמתו (קהלת פרק ט), 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים'"].
*

"עין הרע, ויצר הרע, ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם" (אבות ב, יא).

 


[עין הרע פירושו צרות עין וקנאה. יצר הרע פירושו [כאן] נהנתנות ורדיפת תאוות. "שנאת הבריות", לפי הר"ע מברטנורה פירושו שנאת חינם, ואילו לפי הרמב"ם פירושו "שמואס בחברת הבריות ואוהב לישב יחידי". פירוש נוסף מביא הר"ע מברטנורה "אדם קשה שמביא עליו שנאת הבריות וגורם שהכול שונאים אותו"].

*

"התקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך" (אבות ב, יב).

 


[אל תחשוב שמכיוון שאבות אבותיך היו חכמים וידענים, לא תצטרך להתאמץ].

*

"ואל תהי רשע בפני עצמך" (אבות, ב, יג).

[הפירוש הרווח הוא, שאסור לאדם לזלזל בעצמו ולהחשיב עצמו כרשע, עיין שם בפירוש המשניות לרמב"ם ובספורנו ועוד, וישנם גם פירושים אחרים].
*
"לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב, טז).

*

"הסתכל בשלושה דברים, ואי אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (אבות ג, א).

*

"הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו" (אבות, ג, ב).

*

"כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום (=הקב"ה) נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו" (אבות ג, י).

*

"הכול צפוי, והרשות נתונה" (אבות ג, טו).

[כלומר ה' יודע את הדברים מראש, אך בחירת האדם נשארת בעינה].

*

"...איזהו חכם? הלומד מכל אדם...
איזהו גיבור? הכובש את יצרו...
איזהו עשיר? השמח בחלקו...
איזהו מכובד? המכבד את הבריות..."
(אבות ד, א).

*

"אל תהי בז לכל אדם (=לשום אדם), ואל תהי מפליג (=מרחיק, מזלזל) לכל דבר. שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום" (אבות ד, ג).

*

"אל תהי דן יחידי. שאין דן יחידי אלא אחד" (אבות ד, ח).

[כלומר היחיד שיש לו הסמכות לשפוט ביחידות, בלי הרכב, הוא הקב"ה].

*

"יהי כבוד תלמידך, חביב עליך כשלך" (אבות ד, יב).

*

"אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים" (אבות ד, טו).

[פירוש: אין בידינו להשיב על השאלה מדוע בעולם הזה הצדיקים מתייסרים והרשעים שלווים (על פי אחד הפירושים ברע"ב)].

*

"רבי מתיא בן חרש אומר: (א) הוי מקדים בשלום כל אדם. (ב) והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים" (אבות ד, טו).

*

אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו" (אבות ד, יח).

*

"הלומד ילד, למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק" (אבות ד, כ).

*

"אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו" (אבות ד, כ).

*

"הקנאה, והתאווה והכבוד, מוציאן את האדם מן העולם" (אבות ד, כא).

*

"שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם. החכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חבירו, ואינו נבהל (=ממהר) להשיב, שואל כעניין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ואחרון אחרון (=אם שאלוהו שתי שאלות, עונה לפי הסדר. ויש מפרשים- שיודע לסדר את תשובתו לפי הסדר הלוגי שצריך לבנותה). ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם" (אבות ה, ז).

*

"ארבע מידות באדם: האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מידה בינונית, ויש אומרים זו מידת סדום. שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך, חסיד. שלי שלי ושלך שלי, רשע" (אבות ה, י).

*

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר - בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דוד ויהונתן" (אבות ה, טז).

*

"לפום צערא, אגרא" (אבות ה, כג).

[פירוש: לפי מידת הצער והמאמץ, כך מידת השכר].

*

"הלומד מחבירו פרק אחד, או הלכה אחת, או פסוק אחד, או דיבור אחד, אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד" (אבות ו, ג).

אבות דרבי נתן

 


"אם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו זעופות וכבושות בארץ כאילו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם" (אבות דרבי נתן, יג, ד).
*
"שוב (=חזור בתשובה) יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע באיזה יום ימות, שיעשה תשובה? אמר להם, כל שכן שיעשה תשובה היום, שמא ימות למחר, ישוב למחר שמא ימות למחרתו, ונמצא כל ימיו בתשובה" (אבות דרבי נתן, טו, ד, ומובא במס' שבת, קנג).

בראשית רבה

"בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהריים וארם נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלוואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיוון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר, הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה: לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית רבה, לט, י).
*
"אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה" (בראשית רבה, נה, ח).

[דהיינו, גם האהבה וגם השנאה גורמים לאדם לעשות דברים שאינם מדרכו בדרך כלל. המדרש ממשיך ומביא דוגמה לאהבה המקלקלת את השורה: "ויאסור יוסף את מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו (בראשית מו), וכי לא היה ליוסף כמה עבדים? אלא, אהבה מקלקלת את השורה" (דוגמה נוספת היא מאברהם אבינו, שחבש בעצמו את חמורו כשהלך לעקדה). דוגמה לשנאה המקלקלת את השורה מביא המדרש מבלעם, שחבש את חמורו בעצמו, וכן מפרעה, שנאמר בו (לעניין רדיפת בני ישראל הבורחים) "ויאסור את רכבו" (שמות יד), ולא המתין שעבדיו יעשו זאת].

שמות רבה

על הפסוק בתהלים "ה' צדיק יבחן" (תהלים יא, ה) אומר המדרש:

"ובמה הוא בוחנו
(=במה ה' בוחן את הצדיק)? במרעה צאן: בדק (-הקדוש ברוך הוא-) לדוד בצאן, ומצאו רועה יפה...היה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר כך מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה. אמר הקדוש ברוך הוא, מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו, יבא וירעה בעמי... ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן- אמרו רבותינו, כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחסית. כיון שהגיע לחסית, נזדמנה לו בריכה של מים, ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר, 'אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה'. הרכיבו על כתיפו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא,יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך, אתה תרעה צאני ישראל. הוי ומשה היה רועה...".

קהלת רבה

תני בשם רבי מאיר, אדם בא לעולם, ידיו הן קפוצות, כלומר כל העולם כולו שלי הוא, אני נוחלו, וכשהוא נפטר מן העולם ידיו הן פשוטות, כלומר לא נחלתי מן העולם הזה כלום (קהלת רבה, פרשה ה).

שיר השירים רבה

"...תלוליות של עפר
(=ערמות של עפר, שיש צורך לפנותן על מנת ליישר את השטח), מי שהוא טפש, מהו אומר, מי יכול לקצות את זה (=מי יכול לפנות את כל הכמות הזו)? מי שהוא פקח מהו אומר, הריני קוצה שתי משפלות ביום ושתי משפלות בלילה, ולמחר כן, עד שאני קוצה את כולה. כך, מי שהוא טפש, אומר, מי הוא יכול ללמוד כל התורה? נזיקין שלשים פרקים, כלים שלשים פרקים. והחכם אומר, הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר, עד שאני לומדה כולה (שיר השירים רבה, פרשה ה).

ועוד מובא שם: "הטפש אומר, מי יכול ללמוד התורה שבלב רבי? והפקח אומר, והוא לא מאחר למדה?
(=וכי הרב בעצמו לא למד מאחר, לפני שהגיע לכל ידיעותיו?) הריני לומד היום שתי הלכות ושתים למחר, עד שאני למד התורה של חכם זה".

ועוד, שם: "אמר רבי לוי, לקרסטל נקוב
(=כלי נקוב, כלומר שיש בו חור) ששכרו בעליו פועלים למלאותו מים, אומר הטפש, מה אני מועיל? מכניס בזו ומוציא בזו (-כלומר, כל מה שאכניס מכאן יצא מכאן, שהרי הכלי נקוב). והפקח אומר, ולא שכרי אני נוטל? (כלומר הרי בעל הבית יודע שהכלי נקוב, ובכל זאת ביקש שאמלא, ומה איכפת לי, אעשה ואקבל שכר על הפעולה). ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל מבעל הבית? כך, הטפש אומר, הריני לומד תורה ומשכחה, מה אני מועיל? והפקח אומר, ולא שכר יגיעה נותן לי הקב"ה? [כלומר הרי מכיר בי שאני שכחן, ובכל זאת ציווה עליי ללמוד. וכי לא אקבל שכר על כך?].
*
"רבי אבהו וריש לקיש, הוו עללין לחדא מדינתא דקיסרין
(רבי אבהו וריש לקיש נכנסו לעיר אחת ממדינת קיסרין). אמר ליה רבי אבהו לרבי שמעון בן לקיש: מהו כן, עלינן למדינתא דחירופיא וגידופיא (מה לנו, שנכנסנו למדינת חירופים וגידופים, כלומר מדינה של עוברי עבירה). נחת ליה ריש לקיש מן חמריה (ירד ריש לקיש מחמורו), וספא חלא ויהיב ליה בפומיה (חפן חול ונתן לתוך פיו של רבי אבהו). אמר ליה, מהו כן? (אמר לו רבי אבהו, מה זה?). אמר לו, אין הקדוש ברוך הוא רוצה במי שאומר דילטוריא (=קטרוג, השמצה) על ישראל (שיר השירים רבה, א, לט).

מדרש תנחומא

 


"שלא יאמר אדם, אוכל ואשתה ואראה בטוב, ולא אטריח עצמי, ומן השמים ירחמו. לכך נאמר (איוב פרק א) 'ומעשה ידיו ברכת', צריך לאדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקדוש ברוך הוא שולח את ברכתו" (מדרש תנחומא, פרשת ויצא, יג).
*
"אתה מוצא שלושה שמות נקראים לו לאדם: אחד - מה שקורים לו אביו ואמו; ואחד - מה שקורים לו בני האדם; ואחד - מה שקונה הוא לעצמו" (מדרש תנחומא, פרשת ויקהל, א').

 

מכילתא

 


"כבר היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאין ליהרג (= בגזירות מלכות רומי). אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל: רבי, לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג! אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון: מימיך לא בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא גומע כוסך או עד שתהא נועל סנדלך או עד שתהא עוטף טליתך? ואמרה תורה (שמות, כב, כב): אם ענה תענה - אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. ובדבר הזה אמר לו: נחמתני רבי" (מכילתא משפטים, מסכתא דנזיקין, פרשה יח).

 


תלמוד ירושלמי, מסכת פאה

 


"דורו של דוד כולם צדיקים היו, וע"י שהיו להם דילטורים (=מלשינים והולכי רכיל), היו יוצאים במלחמה והיו נופלים...אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היה להם דילטורים, היו יורדים למלחמה ונוצחין..." (ירושלמי, מסכת פאה, פרק א' הלכה א').

 


בבלי, מסכת ברכות

 


"לא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך" (ברכות, דף ז עמוד א).
*
"הזהרו בזקן (=בכבודו של זקן) ששכח תלמודו מחמת אונסו" (ברכות, דף ח עמוד ב) [בהמשך, הגמרא מביאה ראיה לכך מהעובדה, שבארון הברית היו מונחים לא רק הלוחות אלא גם שברי הלוחות, של הלוחות הישנים שנשברו- "שלוחות ושברי לוחות מונחות בארון"].
*
"משל לאדם, שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם, מוציאים אותך למחר מבית האסורים ונותנים לך ממון הרבה, ואומר להם, בבקשה מכם, הוציאוני היום ואיני מבקש כלום" (ברכות, דף ט עמוד ב).
[חירות עדיפה מכסף].
*
"הנהו בריוני
(=אותם בריונים) דהוו בשבבותיה דרבי מאיר (=שהיו בשכונתו של רבי מאיר) והוו קא מצערו ליה טובא (=היו מצערים אותו הרבה). הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלייהו, כי היכי דלימותו (=היה רבי מאיר מבקש עליהם רחמים, שימותו). אמרה ליה ברוריה דביתהו (=אמרה לו ברוריה אשתו), מאי דעתך (=מה עלה על דעתך, מדוע אתה מתפלל כך), משום דכתיב 'יתמו חטאים'? (=האם אתה נסמך על הפסוק בתהלים "יתמו חטאים מן הארץ", ולכן אתה מתפלל שימותו?) מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב (=האם בפסוק כתוב "חוטאים? הרי נאמר "חטאים" ולא "חוטאים"!)... אלא בעי רחמי עלייהו דלהדרו בתשובה, ורשעים עוד אינם (=התפלל עליהם שיחזרו בתשובה, ויחדלו מלהיות רשעים). בעי רחמי עלייהו, והדרו בתשובה (=ביקש עליהם רחמים וחזרו בתשובה)" [ברכות דף י עמוד א].
*
אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים (ברכות, דף י, עמוד א).
*
אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל, שנאמר (תהלים, קל) ממעמקים קראתיך ה'" (ברכות, דף י, עמוד ב).
*
צדיקים במיתתם קרויים חיים, רשעים בחייהם קרויים מתים (ברכות, דף יח עמוד א ועמוד ב).
*
"כשחלה ר' יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידו לבקרו...אמרו לו: רבינו, ברכנו. אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם
(שתפחדו מהקב"ה כמו שאתם פוחדים מבשר ודם). אמרו לו תלמידיו: עד כאן? (=הא ותו לא?). אמר להם, ולוואי! תדעו, כשאדם עובר עבירה, אומר, שלא יראני אדם" (ברכות, דף כח עמוד ב).
*
מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, ואף על פי ששערי תפילה נעלו, שערי דמעה לא ננעלו (ברכות, דף לב עמוד ב).
*
"אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר (תהלים כז, יד) 'קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה''" (ברכות דף לב עמוד ב).
*
"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש, ואל ילבין פני חבירו ברבים" (ברכות, דף מג עמוד ב, וכן במסכת סוטה דף י ובכתובות דף סז)
(הגמרא ממשיכה ומבארת שדין זה נלמד מתמר, שלא הלבינה את פני יהודה גם כשהייתה בסכנת מוות, כמבואר בפרשת וישב).

*
אמר הקיסר
(=מלך רומי) לר' יהושע בן חנניא, אומרים עליכם היהודים שאתם חכמים מאוד, אמור לי מה אראה הלילה בחלום. אמר לו, אתה עתיד לחלום שהפרסים (=אויביו של הקיסר) משעבדים אותך ואתה נאלץ לרעות שרצים במקל של זהב. ואכן, בסופו של דבר הקיסר חלם על כך (שהרי המחשבה על חלום משונה זה הטרידה אותו כל היום עד שנרדם...) [ברכות, דף נו, עמוד א].
*

אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה (ברכות דף נה עמוד א).
*
"פעם אחת גזרה מלכות הרשעה
(=רומי) שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה, עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות? אמר לו, אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם, מפני מה אתם בורחים, אמרו לו, מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם, רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו, אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה (דברים ל) 'כי הוא חייך ואורך ימיך', כך, אם אנחנו הולכים ומבטלים ממנה, על אחת כמה וכמה. אמרו, לא היו ימים מועטים, עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו, פפוס, מי הביאך לכאן? אמר ליה, אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים" [ברכות, דף סא, עמוד ב].

מסכת שבת

"...שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק
(רש"י - "שחוק ממש, שאין דעת שוחק מיושבת עליו, ואפילו אינו של לצון, מכל מקום אין בו יישוב"), ולא מתוך קלות ראש (רש"י - לצון), ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצווה, שנאמר (מלכים ב פרק ג) "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" (שבת, דף ל עמוד ב).

[ומוסיפה שם הגמ' "וכן לדבר הלכה", ומבאר רש"י, שגם לפני לימוד הלכה יש "לפתוח במילי דבדיחותא ברישא". ואכן הגמ' ממשיכה, שרבא, לפני שיעורי לתלמידים, "אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן". ולכאורה צריך לומר שהמדובר הוא בבדיחותא שיש בה עומק ומוסר השכל, כי אם לא כן, אין זו "שמחה של מצווה", אלא "שחוק", עיין רש"י לעיל].
*
"תנו רבנן, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי. מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה
(=עשו התערבות ביניהם), אמרו, כל מי שילך ויקניט (=יכעיס) את הלל יטול ד' מאות זוז. אמר אחד מהם, אני אקניטנו. אותו היום ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו. הלך ועבר על פתח ביתו, אמר, מי כאן הלל מי כאן הלל (רש"י - לשון זלזול וגנאי). נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו, בני, מה אתה מבקש? אמר לו, שאלה יש לי לשאול. אמר לו, שאל בני שאל. מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות (=אינם עגולים)? אמר לו, בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להם חיות (=מילדות) פקחות (-ובשעת הלידה מתעוות הראש..). הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר, מי כאן הלל מי כאן הלל, נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו בני מה אתה מבקש, א"ל שאלה יש לי לשאול, א"ל שאל בני שאל. מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות? אמר לו, בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות. הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר, מי כאן הלל מי כאן הלל, נתעטף ויצא לקראתו, א"ל בני מה אתה מבקש, א"ל שאלה יש לי לשאול, א"ל שאל בני שאל. מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות? אמר לו, בני, שאלה גדולה, שאלת מפני שדרין בין בצעי המים (ולכן הולכים יחפים, וההולך יחף רגלו רחבה יותר - אחד ההסברים ברש"י). אמר לו, שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתירא אני שמא תכעוס. נתעטף וישב לפניו, אמר לו, כל שאלות שיש לך לשאול שאל. אמר לו, אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל? אמר לו, הן. אמר לו, אם אתה הוא, לא ירבו כמותך בישראל. אמר לו, בני, מפני מה? אמר לו, מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז. אמר לו, הוי זהיר ברוחך. כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז (-כלומר אפילו שמונה מאות זוז) והלל לא יקפיד (כלומר איני מתחרט על כך שלא כעסתי והפסדת כסף מחמתי, כי הכעס אינו שווה כל הון שבעולם)" [שבת, דף ל עמוד ב ודף לא עמוד א].
*
"תנו רבנן, מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו כמה תורות יש לכם, אמר לו שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו, שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינךץ גיירני ע"מ שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל, גייריה. יומא קמא
(=ביום הראשון) אמר ליה, אלף בית גימל דלת (כלומר לימד אותו את אותיות האלף בית). למחר, אפיך ליה (כלומר למחרת לימד אותו בסדר הפוך). אמר לו, והא אתמול לא אמרת לי הכי (כלומר הרי אתמול לימדת להיפך)? אמר ליה, לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי (=אמר לו: האם כשלימדתי אותך אתמול, לא סמכת עליי? ודאי שסמכת, שהרי אתמול לא שאלת דבר. וכשם שסמכת עליי אתמול, סמוך עליי גם לעניין תורה שבעל פה) (שבת, לא, עמוד א).

[נראה שכוונתו של הלל הייתה להראות לו, שלא ייתכן לימוד רק על סמך הכתוב בלי להסתמך על מסורת בעל פה, כי גם דברים כתובים לא ניתן ללמוד אם אין אמון כלשהו במסורת שבעל פה].

וממשיכה הגמ', "שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו
(-כלומר סילק אותו). בא לפני הלל, גייריה. אמר לו (-הלל): דעלך סני, לחברך לא תעביד (=מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך), זו היא כל התורה כולה. ואידך (=ושאר התורה), פירושה הוא, זיל גמור (=וכל שאר התורה, הוא רק פירוש לכלל זה, לך ותלמד את הפירוש)" (שם, בדף לא עמוד א).

[וממשיכה הגמ' שם במעשה דומה של נכרי שרצה להתגייר בתנאי מוזר, ושמאי דחה אותו והלל קיבל אותו והראה לו בדרכי נועם שהוא טועה וכו', ולבסוף מסיימת הגמ': "לימים נזדווגו שלשתן (-שלושת הגרים) למקום אחד, אמרו, קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה" (שם)].
*
"כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים" [שבת, דף קנא עמוד ב].
*
"סלעים נעשו גבוהים, קרובים נעשו רחוקים, משתים נעשו שלוש"
(במילים אלה השתמש רבי שמעון בן חלפתא כדי לתאר את זקנתו. וכוונתו: "סלעים נעשו גבוהים", כל סלע קטן נראה לי גבוה, "קרובים נעשו רחוקים", כל מקום קרוב נראה לי רחוק, ו"שתים נעשו שלוש", שתי רגליי נהפכו לשלוש רגלים, שצריך אני למקל) [שבת, דף קנב עמוד א].

בדומה לכך, אומרת הגמ' על אדם זקן "שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים" (שם).
*
"רבי אליעזר אומר, שוב
(=חזור בתשובה) יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן, וכל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר בחכמתו (קהלת פרק ט), 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים'" (שבת, דף קנג עמוד א).


מסכת עירובין

 


"...מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן (דהיינו, תמיד ההלכה כדברי בית הלל נגד בית שמאי)? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן... ללמדך, שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו, וכל המחזיר (=מחזר) אחר הגדולה, גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו" (עירובין דף יג עמוד ב). (ועוד, שם- 'כל הדוחק את השעה, שעה דוחקתו וכו'' ועיין שם בפירוש רש"י).
*
אומרים מקצת שבחו של אדם - בפניו, וכולו - שלא בפניו (עירובין, דף יח עמוד ב).
*
"אמר ר' יהושע בן חנניה, מימי לא נצחני אדם
[=בדברים (רש"י)], חוץ מאשה, תינוק ותינוקת...פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והייתה דרך עוברת בשדה, והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת, רבי, לא שדה היא זו? [=הרי זו שדה פרטית, ואין לך רשות לעבור כאן]. אמרתי לה, לא דרך כבושה (=סלולה) היא? (כלומר הרי כולם הולכים כאן).. אמרה לי, ליסטים כמותך כבשוה!" (עירובין, דף נג עמוד ב).

*
"רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא
(=רבי פרידא, היה לו תלמיד אחד), דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר (=שהיה רבי פרידא צריך ללמדו כל דבר ארבע מאות פעם, ורק אז הבין). יומא חד, בעיוה למלתא דמצווה (=יום אחד בקשו את ר' פרידא להשתתף בדבר מצווה). תנא ליה ולא גמר (=באותו יום לימד ר' פרידא כרגיל ארבע מאות פעם, אך התלמיד לא הבין). אמר ליה, האידנא מאי שנא? (=אמר לו רבי פרידא, מה נשתנתה הפעם הזאת?). אמר ליה, מדההיא שעתא דאמרו ליה למר, איכא מילתא דמצוה, אסחאי לדעתי, וכל שעתא אמינא, השתא קאי מר השתא קאי מר (=אמר לו התלמיד, מאותה שעה שקראו לך לדבר מצווה, הסחתי דעתי וכל רגע חשבתי, עכשיו יקום הרב, עכשיו יקום הרב [ולא התרכזתי ולכן לא הבנתי]). אמר ליה, הב דעתיך ואתני לך (=אמר לו רבי פרידא, תן דעתך ואלמד אותך שוב). הדר תנא ליה ד' מאה זימני אחריני (=חזר ולימד אותו עוד ארבע מאות פעם)" (עירובין דף נד עמוד ב).

[וממשיכה הגמ', "נפקא בת קלא ואמרה ליה, ניחא ליך דליספו לך ד' מאה שני, או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי? (=יצאה בת קול ואמרה לר' פרידא, האם נוח לך שיתווספו לך ארבע מאות שנה, או שתזכה אתה ודורך [כנראה צאצאיו] לעולם הבא?). אמר, דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי (=ענה רבי פרידא, אני בוחר באפשרות השניה, שאזכה אני ודורי לחיי עולם הבא). אמר להן הקדוש ברוך הוא, תנו לו זו וזו" (שם)].
*

"בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו (=התנהגותו בזמן שכרותו), בכיסו (=התנהגותו במסחר ומו"מ), ובכעסו. ואמרי לה (=ויש אומרים) אף בשחקו" (עירובין, דף סה עמוד ב).

 


מסכת פסחים

 


"תנו רבנן, שבעה דברים מכוסים [=נעלמים] מבני אדם. אלו הן: יום המיתה (מתי ימות); ויום הנחמה (רש"י- מתי יתנחם מדאגתו); ועומק הדין (דהיינו, שהרוב טועים בדין- רש"י. לפי פירוש נוסף ברש"י, הכוונה היא לעומק הדין לעתיד לבוא); ואין אדם יודע מה בליבו של חבירו; ואין אדם יודע במה משתכר; ומלכות בית דוד מתי תחזור; ומלכות חייבת (=מלכות הרשע בעולם) מתי תכלה" [פסחים, דף נד עמוד ב].

*

"יפה שתיקה לחכמים. קל וחומר, לטפשים" (פסחים, דף צט עמוד א).

*

מהוראותיו של רבי עקיבא לרבי יהושע בנו: "אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים (רש"י - כי ראשם ורובם בתורה ולא בענייני הציבור)...אל תיכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חברך...עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות (כלומר אם ביכולתך להשיג כל צרכי שבת כהלכה אך לשם כך הנך נזקק לצדקה, עדיף ש"תעשה שבתך חול", כלומר שלא יהיו לך די צרכי שבת, ובלבד שלא תזדקק לבריות)" (פסחים, דף קיב עמוד א).

*

"אמר ליה רב לרב כהנא, פשוט נבילתא בשוקא, ושקיל אגרא, ולא תימא כהנא אנא, וגברא רבא אנא, וסניא בי מילתא" (פסחים דף קיג עמוד א).

 

[תרגום- אמר רב לרב כהנא, פשוט נבילה בשוק בשכר, ואל תאמר כהן אני, אדם גדול אני, ושנוא עלי הדבר. היינו, אל יבחל אדם באף מלאכה לפרנסתו, והכול עדיף מלהיות בטל].

 


מסכת יומא

 


"האומר דבר לחבירו, הרי הוא בבל יאמר, עד שיאמר לו לך אמור" (יומא, דף ד, עמוד ב).


(כלומר, כשאדם מספר לך דבר, נקודת המוצא היא שיש לשמור את הדבר בסוד, אלא אם כן קיבלת ממנו היתר לספר).
*

"לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קורהו" (כלומר כשאתה פונה אל אדם בדברים, קודם כול קרא לו ואח"כ התחל לדבר, ולא לדבר מייד את תוכן הדברים) [שם].

 


מסכת סוכה

 


"לא לימא ליה איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי, ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמורי שיקרא" (לא יאמר אדם לתינוק אתן לך דבר, והוא אינו נותנו, משום שע"י זה מלמדו שקר) [מסכת סוכה דף מו עמוד ב].

מסכת תענית

 


"למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב (ישעיה כא) 'הוי כל צמא לכו למים'? לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה (נמוכה, ענווה)" (תענית דף ז עמוד א).

[וכן בהמשך, שם: "למה נמשלו דברי תורה לשלושה משקין הללו, במים וביין ובחלב... לומר לך, מה שלושה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים (דהיינו, משמרים משקים אלה בכלים מחומר פשוט ולא מכלים מזהב וכדומה), אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה"].
*
הרבה למדתי מרבותי, ומחבריי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולם (תענית דף ז עמוד א, וכן במכות דף י עמוד א).

*

הגמרא במסכת תענית, דף כב, עמוד ב, מספרת על "רבי ברוקא חוזאה" שהיה מהלך בשוק, ושאל את אליהו הנביא אם יש בשוק זה מישהו שניתן לומר עליו שהוא "בן עולם הבא". הראה לו אליהו על שני אנשים פשוטים. רבי ברוקא רץ אליהם ושאלם מה מעשיהם. וענו לו כך: "אינשי בדוחי אנן, מבדחינן עציבי (בדחנים אנו, ומבדחים אנשים עצובים); אי נמי (=כמו כן), כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו (כאשר אנו רואים שניים שיש ביניהם תגרה וקטטה), טרחינן ועבדינן להו שלמא (אנו טורחים ועושים ביניהם שלום)" (תענית, דף כב עמוד ב).

 


מסכת מגילה

 


"אי חקלאה מלכא הוי, דיקולא מצאוריה לא נחית" (מגילה דף ז עמוד ב)

[תרגום: גם כשהחקלאי הופך למלך, הסל שהיה רגיל לתלות בצוארו בעודו חקלאי לא יירד ממנו. פירוש: מי שלא הורגל במלכות, גם כשייהפך למלך ימשיך במנהגיו הפחותים הישנים].

*

"כפין עניא ולא ידע" (מגילה דף ז עמוד ב).

[תרגום: רעב העני, ואינו יודע. פירוש: העני רעב, אך מרוב מצוקה לפעמים הוא אינו יודע שהוא רעב. לדוגמה - שם בגמרא מסופר על האמורא אביי, שחשב שהוא שבע, עד שהגיע למקום מסוים שבו הגישו לו אוכל, ואז נוכח כמה הוא רעב, עיין שם].

 

*
סתירת זקנים - בניין, ובניין נערים - סתירה (מגילה דף לא עמוד ב, וכן בנדרים דף מ ע"א).

[הפתגם המלא: "אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה (ילדים= צעירים, חסרי ניסיון), סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים בניין ובניין נערים סתירה. וסימן לדבר, רחבעם בן שלמה (מלכים א, יב, עיין שם)"].


מסכת יבמות

 


"רבים יהיו דורשי שלומך, גלה סודך לאחד מאלף" (יבמות, דף סג עמוד ב, בשם ספר בן סירא).
*
"כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות, דף סה עמוד ב).

 


[אל תשמיע את ביקורתך או דעתך במקום שבו ברור שלא יקבלו אותם].

מסכת סוטה

"היכי דמי חסיד שוטה? כגון דקא טבעה איתתא בנהרא, ואמר, לאו אורח ארעא לאסתכולי בה ואצולה" (מסכת סוטה, דף כא עמוד ב).

[תרגום: מי הוא "חסיד שוטה"? כגון שטובעת אשה בנהר, ואומר, אין זו דרך ארץ וצניעות להסתכל בה ולהצילה].
*
ר' אבהו ור' חייא בר אבא נזדמנו למקום אחד. ר' אבהו דרש באגדה, ור' חייא בר אבא דרש בהלכה. הניחו הכול את ר' חייא בר אבא, ובאו אצל ר' אבהו. חלשה דעתו של ר' חייא בר אבא. אמר לו ר' אבהו, אמשול לך משל, למה הדבר דומה. לשני בני אדם שנכנסו לעיר אחת, אחד מוכר אבנים טובות ומרגליות, ואחד מוכר מיני סדקית
(כלים קטנים כמו מחטים וכו', שהם פשוטים וזולים), על מי קופצין? לא על זה שמוכר מיני סדקית? [כלומר אנשים נמשכים לדברים שהם יחסים פשוטים יותר] (מסכת סוטה, דף מ עמוד א).
*
"לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת
(=כלומר אין לדחות את החוטא בשתי ידים, אלא לדחותו ביד אחת אך לקרבו ביד האחרת)" [וממשיכה הגמ', שאלישע הנביא והתנא ר' יהושע בן פרחיה לא נהגו כהלכה בעניין זה: "לא כאלישע שדחפו לגיחזי (תלמידו ומשמשו) בשתי ידיו. ולא כיהושע בן פרחיה, שדחפו לאחד מתלמידיו (ויש גורסים "לישו") בשתי ידיו"] (סוטה, דף מז עמוד א).

[ומסיימת הגמ' "רבי שמעון בן אלעזר אומר: יצר, תינוק (=ילד) ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" (כלומר שאין לדחותם לגמרי, גם בשעת כעס וכו', ועיין שם ברש"י)].


מסכת קידושין

כל שאינו מלמד את בנו אומנות (=מקצוע), כאילו מלמדו ליסטות (=גניבה, שוד) [מסכת קידושין, דף כט עמוד א].
*
כל הפסול, פוסל
(=מי שפסול בעצמו, פוסל גם אחרים)... ובמומו פוסל (=הוא פוסל אחרים באותו פסול שבו הוא עצמו נגוע) (מסכת קידושין, דף ע עמוד א).

[מכאן השתרש הביטוי "כל הפוסל, במומו פוסל". עוד מוסיפה שם הגמ', שהפסול "אינו מדבר בשבחא לעולם", כלומר הפסול אינו משבח אחרים. רבי שלמה אבן גבירול כותב במבחר הפנינים- "המחפש במומי בני אדם, אינו מחפש אלא כפי מומיו וכדמותם"].

מסכת בבא קמא

 


"יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא. מר אמר ליה לימר שמעתתא ומר אמר ליה לימא מר אגדתא. פתח למימר אגדתא ולא שביק מר, פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר. אמר להם, אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה ואחת זקינה, ילדה מלקטת לו לבנות, זקינה מלקטת לו שחורות, נמצא קרח מכאן ומכאן" (בבא קמא, דף ס עמוד ב).

[תרגום: ישבו רב אמי ורב אסי לפני ר' יצחק נפחא (ללמוד אצלו). אחד אמר לו ללמד "שמעתתא", כלומר דברים שבהלכה, ואחד אמר לו ללמד "אגדתא", כלומר דברים שבאגדה. פתח לומר אגדה ולא נתן לו האחד, פתח לומר הלכה ולא נתן לו האחר. אמר להם, אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה (=צעירה) ואחת זקינה, ילדה מלקטת לו לבנות (=ילדה מלקטת מראשו את השערות הלבנות, כדי שייראה כמוה), זקינה מלקטת לו שחורות (=זקינה מלקטת לו את השחורות, כדי שייראה כמוה..), נמצא קרח מכאן ומכאן"].

[בהמשך הגמרא מסופר, שר' יצחק נפחא ריצה את שניהם ואמר להם דבר שיש בו גם אגדה וגם הלכה].
*
"אסיא דמגן במגן, מגן שווה"
(=רופא שמרפא בחינם, חינם הוא שווה. המילה "אסיא" פירושה רופא. המילה "מגן" פירושה גם "מרפא" וגם "חינם"). (בבא קמא, דף פה עמוד א).

[ההקשר של משפט זה בגמ': הגמ' שם דנה מה הדין, כאשר אדם הזיק את חבירו, והוא מציע לו, שבמקום שישלם לו דמי ריפוי, הוא ישיג לו רופא שירפא אותו בחינם. על כך אומרת הגמ', שהניזק יכול לסרב לכך, בטענה ש"מי שמרפא בחינם, שווה חינם"].
*
"חברך קרייך חמרא, אוכפא לגביך מוש" (בבא קמא, דף צב עמוד ב).

 


[תרגום: "כשחברך קורא לך 'חמור', טול אוכף ושים על גבך". כוונת הדברים- אל תתנגד מייד לביקורת המושמעת כלפיך, אלא צא מנקודת הנחה שאם אדם אמר עליך כך וכך, כנראה שיש בדברים לפחות שמץ אמת].

*
"חמרא למריה, וטיבותא לשקייה" (בבא קמא, דף צב עמוד ב).

[פירוש מילולי: היין לבעליו, והטובה לשר המשקים. ביאור הדברים, בלשון רש"י: "היין של מלך הוא, והשותין אותו מחזיקין טובה לשר המשקה ולא למלך". ובהקשר רחב יותר: אנשים נוטים להחזיק טובה למי שקיבלו ממנו את הטובה באופן ישיר, ואינם נותנים דעתם להכיר טובה למי שהוא באמת המקור האמיתי של טובתם זו].
*

בור ששתית ממנו, אל תזרוק בו אבן (בבא קמא, דף צב עמוד ב).
*
"כל עוף למינהו ישכון, ובן אדם בדומה לו"
(=כל אחד נמשך אל הדומים לו) [בבא קמא, צב, ב. מקור הפתגם הוא בספר בן סירא].

[פתגמים נוספים, שם, ברוח זו: א) "כל המחובר לטהור, טהור, וכל המחובר לטמא, טמא". ב) "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא מינו"].
*

"לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה, והכשירן הכתוב לגבי מזבח (ועופות אחרים אינם כשרים)" (בבא קמא, דף צג עמוד א).


מסכת בבא מציעא

 

שניים שהיו מהלכים בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים, אם שותים שניהם ימותו, אם שותה אחד מהם יגיע למקום יישוב. דרש בן פטורה: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד במות חבירו. בא רבי עקיבא ולימד, חייך קודמים לחיי חברך (בבא מציעא, דף סב עמוד א).

*
"פעם אחת הוליכו עגל אחד לשחיטה, והלך העגל והחביא ראשו תחת כנפי כסותו של רבינו הקדוש (רבי יהודה הנשיא) והיה בוכה לפניו, כאומר, רבי הצילני נא מידם. אמר רבי לעגל, לך, כי לכך נוצרת. אמרו בשמים, הואיל ולא היה מרחם על העגל, יבואו יסורים עליו... יום אחד היתה שפחה של בית רבי מכבדת (=מטאטאה) את הבית, והיו מוטלים בחבית בני חולדה, והיתה מכבדת וזורקת איתם לחוץ, אמר לה רבינו הקדוש, הניחי להם, דכתוב ורחמיו על כל מעשיו. אמרו בשמים, הואיל והוא מרחם על הבריות אף אנו נרחם עליו"
(מעשה זה נמצא בבבא מציעא דף פה עמוד א, והוא מסופר שם בארמית. כתבתי את המעשה בתרגום לעברית, על פי לשון הילקוט מעם לועז בפרשת עקב).
*

"איסתרא בלגינא, קיש קיש קריא" (מטבע בודד בתוך כד משמיע צליל חזק. אדם קטן עושה רעש רב מכל מעלה קטנה שיש בו. איסתרא= מטבע מסוימת מזמן הגמרא. לגינא=כד. קיש קיש קריא=קורא קיש קיש) [בבא מציעא דף פה עמוד ב].


מסכת בבא בתרא

"דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשרודם, אדם מביא דורון גדול למלך, ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו, ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו, ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך. והקדוש ברוך הוא אינו כן, אדם נותן פרוטה לעני, זוכה ומקבל פני שכינה... רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי (= רבי אלעזר היה רגיל לתת פרוטה לעני לפני שהתפלל)" [בבא בתרא, דף י עמוד א].
*
"תניא, אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת
(=בשנות בצורת). אמרה לו, רבי, פרנסני. אמר לה, העבודה (=לשון שבועה), שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו, רבי, אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעה בניה מתים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו? מיד קרעו לו גזר דינו. תנא, הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו" (בבא בתרא, דף יא עמוד א).
*
"תנו רבנן, מעשה במונבז המלך, שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת
(=כלומר לקח את ממונו וממון אבותיו ופרנס אנשים בשנות בצורת). וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו, אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם, ואתה מבזבזם? אמר להם, אבותי גנזו למטה (בעולם הגשמי), ואני גנזתי למעלה (בעולם הרוחני). אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו. אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות, ואני גנזתי דבר שעושה פירות. אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות. אבותי גנזו לאחרים (=שאחרי שימותו יירשום בניהם) ואני גנזתי לעצמי. אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא (לכאורה צריך הסבר, מה ההבדל בין מילים אלה לבין המילים שברישא)" [בבא בתרא, דף יא עמוד א].
*
"אין אדם נתפס בשעת צערו"
(=אין לדון אדם בגין דברים שהוא אומר כאשר הוא שרוי בצער) [בבא בתרא, דף טז עמוד ב].
*
"שבשתא, כיוון דעל, על" (בבא בתרא, דף כא עמוד א).

[ביאור מילולי: טעות, כיוון שבאה, באה. ופירוש הדברים: אדם שקלט דבר מתוך הבנה מוטעה, קשה יהיה לשרש מתוכו הבנה זו ולשכחה ממנו. בגמ' שם מובא משפט זה כדי להסביר את הסכנה שבמינוי מורה לילדים, כאשר הוא מלמד אותם דברים לא נכונים].


מסכת סנהדרין

 


"כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם" (משנה במסכת סנהדרין, דף לז ע"א. ופירש שם רש"י 'בשבילי נברא העולם, כלומר חשוב אני כעולם מלא, לא אטרד עצמי מן העולם בעבירה אחת').
*

"אמר ליה כופר לרבן גמליאל, ידענא אלהייכו מאי קא עביד (אמר כופר לרבן גמליאל, יודע אני במה עוסק אלוקיכם). איתנגיד ואיתנח (רבן גמליאל נאנח). אמר ליה, מאי האי (אמר לו הכופר, מהו זה, מדוע נאנחת). אמר לו, בן אחד יש לי בכרכי הים, ויש לי געגועין אליו, בעינא דמחוי ניהלי (יש לי בן בחו"ל, מבקש אני שתראה לי אותו, כלומר אמור לי מה הוא עושה). אמר, מי ידענא היכא ניהו? (אמר הכופר, וכי אני יודע היכן הוא?). אמר ליה, דאיכא בארעא לא ידעת, דאיכא בשמיא ידעת? (אמר לו רבן גמליאל, מה שיש בארץ אינך יודע, מה שיש בשמים אתה טוען לדעת?)" [סנהדרין דף לט עמוד א].

*
אמר ליה
(כופר לרבן גמליאל), מני לי כוכבי (מנויים אצלי הכוכבים, כלומר, יודע אני בדיוק כמה כוכבים יש בשמים). אמר ליה, אימא לי ככיך ושיניך כמה הוי (אמר לו רבן גמליאל, אמור לי כמה שיניים יש לך). שדא ידיה לפומיה וקא מני להו (שלח ידו לפיו והתחיל לספור). אמר ליה, דאיכא בפומיך לא ידעת, דאיכא בשמיא ידעת? (מה שיש בפיך אינך יודע, מה שיש בשמים אתה מתיימר לדעת?) (סנהדרין דף לט ע"א).

[זוהי גירסה אחת לויכוח ביניהם, ועיין שם בגמרא לגירסה נוספת].
*

"כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת, אין שומעין לו" (סנהדרין, דף פט עמוד ב).
*
"חוצפא, מלכותא בלא תאגא היא"
[חוצפה, מלכות ללא כתר; כלומר, על ידי תעוזה והיעדר מורך לב יכול אדם להשיג את שלו כאילו היה מושל, מלך, על אף שאין לו כתר "רשמי". הגמרא מביאה דוגמה לכך מדוד, שאמר (שמואל ב, ג). 'ואנוכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני'] (סנהדרין, דף קה עמוד א).

*
"בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו" (סנהדרין דף קה עמוד ב).


"אהבה מבטלת שורה של גדולה... שנאה מבטלת שורה של גדולה" (סנהדרין דף קה ע"ב).

[פירוש: גם אהבה וגם שנאה בכוחן לגרום לאדם לעשות מעשים שאינם מתאימים לפי ערכו ונכבדותו. עיין ביאורנו לעיל על בראשית רבה, "אהבה מקלקלת את השורה"].

מסכת מכות

"טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח" (מאמר הקדוש ברוך הוא לדוד, מובא במסכת מכות דף י ע"א).

[דברים אלה נאמרו ביחס לפסוק "'שיר המעלות לדוד, שמחתי באומרים לי בית ה' נלך'". על פסוק זה דרש רבי יהושע בן לוי, "אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים, מתי ימות זקן זה (-הכוונה לדוד), ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה (=בית המקדש), ושמחתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'כי טוב יום בחצריך מאלף' (פסוק בתהלים פד), טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח"].
*
"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" (מכות דף י עמוד ב).
*
"הרבה שליחות עושה" (מכות דף י ע"ב).

[כלומר, כשאדם טוען עבור מישהו אחר, דבריו נשמעים יותר מאשר אילו היה אותו אחר טוען עבור עצמו. לכן אדם שהרג בשוגג, וקרובו של הנרצח בא להורגו, עדיף שאחרים ישכנעו את הקרוב שלא יהרוג, מאשר שההורג עצמו ינסה לשכנע].
*
"אין מזרזין אלא למז(ו)רז" (מכות דף כג עמוד א).

[כאשר התורה מזהירה אדם להיזהר מדבר כלשהו (במקרה המסוים שם במס' מכות מדובר באזהרה למי שממונה על המלקות בבית דין, שלא יפריז על המידה), האזהרה מועילה כאשר המוזהר כבר בעצמו חש בדבר והוא נזהר וזריז בו].

מסכת עדויות

 


"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" (מסכת עדויות).

 


[יחס החברה אל האדם תלוי בסופו של דבר במעשיו, ולא בקשרי משפחה וגורמים אחרים. המעשה במלואו מובא במסכת עדויות: "בשעת מיתתו (-של התנא עקביא בן מהללאל)...אמר לו (-בנו) - אבא, פקד עליי לחבריך (=צווה עליהם שיקרבוני). אמר לו, איני מפקד. אמר לו, שמא עילה (=עוולה) מצאת בי? אמר לו, לאו. מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך (=השאלה אם יקרבוך או ירחקוך תלויה רק במעשיך, ואין לנצל קשרי משפחה)"].

 


מסכת חולין

"לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו. וילבש ויתכסה במה שיש לו. ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו. שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם" (חולין דף פד עמוד ב).

"אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר (איוב כו) 'תולה ארץ על בלימה'" (חולין דף פט עמוד א).

[ועיין שם דעה נוספת, שאין העולם מתקיים אלא בשביל "מי שמשים עצמו כמי שאינו".ועוד ממשיכה הגמ': "מה אומנותו של אדם בעולם הזה, ישים עצמו כאלם". לא ברור אם כוונת הגמ' לשתיקה בשעת מריבה, או למעלת השתיקה באופן כללי].

מסכת דרך ארץ רבה

"לא ישמח אדם בין הבוכים ולא יבכה בין השמחים, ולא יהא ער בין הישנים ולא ישן בין הערים, ולא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים" (דרך ארץ רבה, סוף פרק ו).


מסכת דרך ארץ זוטא

 


אם אמרו עליך אחרים דבר רע, גדול יהיה בעיניך כקטן. אם אמרת על אחרים דבר רע, קטן יהיה בעיניך כגדול, עד שתלך ותפייסו (דרך ארץ זוטא, א).

*

היה כאסקופא (סף, מפתן) התחתונה, שרוב בני אדם דורסין אותה. לסוף כל הבניין כולה נסתר והיא במקומה עומדת (דרך ארץ זוטא, ג).

*

רבי אליעזר הקפר אומר, אהב את השלום ושנא את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהם, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהם (=לרעה) [דרך ארץ זוטא, ט].

 


מדרש משלי

 


לחכימא - ברמיזא. לשטיא- בכורמיזא (החכם - ברמז. הטיפש - במקל).

ילקוט שמעוני

בילקוט שמעוני על פרשת ניצבים, מובא שאליהו הנביא נגלה לפני חכמים וסיפר:

"פעם אחת הייתי מהלך, ומצאני אדם אחד, היה מתלוצץ ומלעיג בדברי. אמרתי לו, מה תשיב ליוצרך ליום הדין? אמר לי, בינה ודעה לא נתנה לי שאקרא ואשנה
(כלומר אני בטל מתלמוד תורה, כי אין לי שכל לכך). אמרתי לו, בני, מה מלאכתך? אמר לי, צייד. ואני אמרתי לו, מי למדך שתטול פשתן ותארגנו מצודות ותשליכה לים ותעלה הדגים מן הים? אמר לי, בינה נתנו לי מן השמים. אמרתי לו, מה ליטול פשתן ולארוג מצודות להשליכהו לים להעלות בה דגים מן הים נתנו לך דעה ובינה מן השמים, לדברי תורה שכתוב בהם 'כי קרוב אליך הדבר מאד' לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים? מיד הרים קולו ובכה, עד שאמרתי לו, אל ירע לך, שכל באי עולם משיבין תשובה זו, אבל מעשיהם יהו מעידין בהם".
*
"מעיד אני עלי שמים וארץ: בין גוי בין ישראל, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם - רוח הקודש שורה עליו" (ילקוט שמעוני, שופטים, מב, ד).
*
שני דיקליקין
(=יועצים) היו עומדים לפני המלך אנדרינוס, אחד היה מלמד על הדבור שהוא יפה, ואחד היה מלמד על השתיקה שהיא יפה. אמר אחד למלך, מרי, אין טוב מן הדבור בעולם. אמר לו, היאך? אמר לו, אלולא הדבור, לא היו המלכים מתמלכין, והמתים נגמלים חסד, והכלות מתקלסות, ומשא ומתן בעולם, והספינות פורשות בים. אמר ליה אנדרינוס, יפה דברת. אמר לאותו אחד שהיה למד על השתיקה שהיא יפה, היאך אתה למד על השתיקה? בא לדבר, עמד חברו וסטרו על פיו. אמר לו המלך, למה סטרת אותו? אמר ליה, מרי, אני משלי על שלי למדתי, מדבור על דבור, וזה בא ללמד משלי על שלו, משלו על שלו ילמד, לפיכך סטרתי אותו" (ילקוט שמעוני, משלי, י, סוף סימן תתקמו, על הפסוק "וחושך שפתיו משכיל").

[ומסיים שם המדרש: "אמר שלמה, לא אמרתי שיאלם פיך ותהא שותק ויושב, אלא חשוך שפתיך מלהשיח בחברך, וכן הוא אומר, נצור לשונך מרע")].
   

 
נושא הלכתי אקטואלי במייל
קבלת נושא הלכתי אקטואלי למייל...
[לידיעה המלאה]
 
;