מן התנ"ך



מלכים


"אל יתהלל חוגר כמפתח" (מלכים א, פרק ב פסוק י"א).


[דברי מלך ישראל למלך ארם; ביאור הדברים על פי מצודת דוד: "החוגר חרבו לרדת למלחמה, אין לו להתהלל כאשר יתהלל הפותח ומתיר חגורת חרבו בשובו מן המלחמה בנצחון"].

ישעיהו

"הכזה יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו?
הלכוף כאגמון ראשו, ושק ואפר יציע, הלזה תקרא-צום, ויום רצון לה'?
הלוא זה צום אבחרהו: פתח חרצובות רשע, התר אגודות מוטה.
ושלח רצוצים חופשים, וכל-מוטה תנתקו.
הלוא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית.
כי-תראה ערום וכיסיתו, ומבשרך לא תתעלם.
אז ייבקע כשחר אורך, וארוכתך מהרה תצמח,
והלך לפניך צדקך, כבוד יהוה יאספך,
אז תקרא ויהוה יענה, תשווע ויאמר הנני.
אם-תסיר מתוכך מוטה, שלח אצבע ודבר-אוון,
ותפק לרעב נפשך, ונפש נענה תשביע,
וזרח בחושך אורך, ואפילתך כצהריים".

(מתוך: ישעיה נח, פסוקים ה-י).


קוהלת


"מה שהיה - הוא שיהיה; ומה שנעשה - הוא שייעשה; ואין כל חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר [-האומר-] ראה זה חדש הוא; כבר היה לעולמים, אשר היה מלפנינו" (קוהלת, א, פסוקים ט-י).

*

"יוסיף דעת - יוסיף מכאוב" (קוהלת, א, יח. הפסוק המלא - "כי ברוב חכמה - רוב כעס; ויוסיף דעת - יוסיף מכאוב").

*

"טוב ילד מסכן וחכם, ממלך זקן וכסיל" (קוהלת, ד, יג).

*

"טוב ללכת אל בית האבל, מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו" (קוהלת, ז, ב).

*

"טוב לשמוע גערת חכם, מאיש שומע שיר כסילים" (קוהלת, ז, ה).

*

"אל תאמר, מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה. כי לא מחכמה שאלת על זה" (קוהלת, ז, י).


[זוהי הזהרה מפני הנטייה האנושית לעשות "אידיאליזציה של העבר"].

*

"אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר" (קוהלת, ז, טז).


[על פי רש"י, הפסוק מזהיר שלא לרחם על מי שאינו ראוי לרחמים. ואילו לפי המצודות ההסבר הוא, "אל תהיה צדיק הרבה לאסור על עצמך מה שהתירה התורה, למען עשות סייג וגדר"].

*

"אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קוהלת, ז, כ). .

*

"כי לכלב חי, הוא טוב מן האריה המת" (קוהלת ט, ד).

*

"לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה, וגם לא לחכמים לחם, וגם לא לנבונים עושר, וגם לא ליודעים חן. כי עת ופגע יקרה את כולם" (קוהלת ט, יא).


["המקריות היא המעצמה החזקה בעולם" (אריך קסטנר, פצפונת ואנטון)].

*

"חכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים" (קוהלת ט, טז).

*

"אי לך ארץ, שמלכך נער" (קוהלת י, טז).


[מצודת דוד: "אוי לך ארץ, אשר מלכך מתנהג בנערות, ואינו משים לבו בתיקון המדינה"].

*

"גם במדעך (=במחשבותיך, מבלי לבטא בשפתיים), מלך אל תקלל. ובחדרי משכבך (=בצנעה), אל תקלל עשיר; כי עוף השמים יוליך את הקול, ובעל כנפים יגיד דבר" (קוהלת י, כ).

*

"שלח לחמך על פני המים; כי ברוב הימים - תמצאנו" (קוהלת, יא, א).


שיר השירים


"עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה. רשפיה רשפי אש, שלהבתיה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה. אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו" (שיר השירים, ח, ז).

משלי


"אל תהי חכם בעיניך" (משלי, ג, ז).

[רלב"ג: "אל תהי חכם בעיניך ותתרשל מפני זה מלחקור עוד בענייני החכמה...תמיד חשוב היותך חסר בחכמה, ותהיה מפני זה חוקר בה תמיד ותוסיף על שלימותך שלימות"].

*

"לך אל נמלה, עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין, שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" (משלי, ו, פסוקים ו-ח).
*

"הוכח לחכם - ויאהבך" (משלי ט, ח. החכם, מקבל ביקורת באהבה).

*

"מים גנובים - ימתקו; ולחם סתרים - ינעם" (משלי ט, יז).


[כלומר, כל הנעשה בסתר ובאיסור, טעמו ערב יותר, וכלשון המלבי"ם, "כי האדם ימתק בפיו דבר שאינו ברשותו והוזהר ממנו"].

*

"על כל פשעים - תכסה אהבה" (משלי י, יב).

*

"נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם" (משלי יא, כב).


[כלומר, יופי חיצוני ללא חכמה פנימית, שקול למתן נזם זהב על אף חזיר, שכמובן אינו מוסיף לו כל יופי ("סרת טעם", פירושו, כלשון המצודת דוד, ש"סרה ממנה טעם ועצת החכמה")].


[המלבי"ם (שם) מוסיף: "ובנמשל, מי שצורתו יפה ונפשו מוכנה אל המושכלות, לומד ומשכיל ואיש תבונה, אבל מידותיו רעות ועלילותיו נשחתות, התורה והמדעים שלמד מגנים אותו, כחזיר הלובש נזם זהב"].

*

"יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי יב, י).


[מצודת דוד: "הצדיק, נותן לב לדעת אף רצון בהמתו". מלבי"ם: "הצדיק הוא המתנהג על פי חוקי הצדק, לא לבד שנוהג על פי החוקים האלה עם בני אדם, כי גם עם בהמתו נוהג בחוקים האלה, ויודע תכונת נפשה לתת לה מזונותיה בעת הראוי וכפי הראוי, ושלא יכביד מלאכתה יותר על יכולתה, שגם זה מחוקי החכמה והצדק..."].

*

"דרך אויל, ישר בעיניו" (משלי יב, טו).

[כלומר, האויל לעולם אינו מקבל ביקורת. דרכו תמיד ישרה בעיניו].

*

"דאגה בלב איש, ישחנה" (משלי יב, כה).


[לפי מצודת דוד, "ישחנה" הוא מלשון כיפוף והנמכה, (כמו "הולך שחוח"), כלומר שימעיט את הדאגה ולא "ינפח" אותה. במסכת יומא, עה, א, מביאה הגמ' שתי דעות כיצד לפרש את המילה, ושתיהן שונות מפירוש המצודת דוד. לדעה אחת, פירוש המילה הוא "ישיחנה בפני אחרים", כלומר יספר את הדאגה לאחרים, ולדעה שניה, פירוש המילה הוא "ישיחנה מדעתו". מעניין לציין שהמדענים בזמננו נחלקים במחלוקת דומה, האם לאחר טראומה כדאי לספר אותה לאחרים או לשמור ולהדחיק אותה. ראו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3586712,00.html].

*

"חושך שבטו - שונא בנו" (משלי, יג, כד).


[מי שאינו מייסר ומוכיח את בנו כשהולך בדרך רעה, הרי הוא כשונא את בנו, שהרי בסופו של דבר הוא מביא לידי רעתו].

*

"לב - יודע מרת נפשו; ובשמחתו - לא יתערב זר (משלי, יד, י).


[נראה שפירושו כך - גם כשאנשים אחרים משתתפים בצערו או בשמחתו של אדם, את מלוא עוצמת השמחה או העצב יכול לחוש ולהבין רק אותו אדם עצמו. המלבי"ם פירש את הדברים כמתייחסים לרגשי אשמה או למצפון נקי: "הלב של האוילים יודע מרת נפשו, שנפשו הפנימית מרה לה, ואין לה מנוח, כי אשמה הנפש ההיא ומרגשת בו, וכן בשמחת הלב של הישרים, לא יתערב זר, כי הוא דבר פנימי והרגשה עלומה מאד"].

*

"אוהבי עשיר - רבים" (משלי, כ, יד).

*

"ברוב עם, הדרת מלך, ובאפס לאום, מחיתת רזון" (משלי, יד, כח).


[כלומר, כאשר המלך אהוב ומלווה ב"עם רב", הרי שזהו הדרו ותפארתו. אך כאשר אינו אהוב, ויש עמו "אפס לאום", הוא משיג את "הדרו" בדרכים של "מחיתת רזון", כלומר שבירתם והפחדתם של רוזנים נחותים ממנו. על פי מצודת דוד].

*

"בלב נבון - תנוח חכמה, ובקרב כסילים - תיוודע" (משלי, יד, לג).


[כלומר, הנבון מצניע את הידע שלו, ואינו מגלה אותו כלפי חוץ אלא ברגע הנכון. הכסיל לעומתו, אינו מחמיץ הזדמנות להראות לכול את מעט הידע שיש לו].

*

"מענה רך, ישיב חמה" (משלי, טו, א).

[מצודת דוד: "הכועס על מי, והוא משיב לו מענה רך, בזה משיב חמתו מעליו"].

*

"טוב ארוחת ירק ואהבה שם, משור אבוס ושנאה בו" (משלי טו, יז).


[כלומר, אדם מעדיף ארוחת ירק דלה הניתנת לו באהבה, על פני ארוחה דשנה של "שור אבוס", הניתנת לו בפנים זועפות].

*

"ושונא מתנות - יחיה" (משלי, טו, כז).


[על פי רש"י, פירוש הדברים הוא ששנאת מתנות חינם מביאה להגינות ומרחיקה מן הגזל. אך ישנם פירושים אחרים].

*

"כל דרכי איש - זך בעיניו" (משלי טז, ב).

[קשה לאדם להפעיל ביקורת עצמית].

*

"תועבת ה' כל גבה לב" (משלי, טז, ה).

*

"טוב ארך אפים, מגיבור. ומושל ברוחו, מלוכד עיר" (משלי טז, לב).


[כלומר, מלחמות האדם הפנימיות, עם יצרו, קשות יותר ממלחמה רגילה, והמנצח בהן גדול יותר].

*

"טוב פת חרבה ושלווה בה, מבית מלא זבחי ריב" (משלי יז, א).


[מצודת דוד: "יותר טוב לאכול פת חרבה [יבשה] בשלווה, משיהיה לו מלוא הבית בשר זבוח [שחוט] בריב וקטטה"].

*

"תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה" (משלי יז, י).


[כלומר, האדם המבין מושפע מגערה צודקת, יותר משמושפע הכסיל ממאה מלקות].

*

"פגוש דוב שכול באיש, ואל כסיל כאיוולתו" (משלי יז, יב).

[עדיף לפגוש דוב שכול מאשר כסיל באיוולתו].

*

"גם אויל מחריש, חכם ייחשב. אוטם שפתיו, נבון" (משלי יז, כח).

*

"לא יחפוץ כסיל בתבונה, כי אם בהתגלות לבו" (משלי יח, ב).


[הכסיל, גם כשהוא מחפש תבונה, אין זה משום שהוא באמת מתעניין בה, אלא שהוא חושב כיצד יוכל להתגאות ולהראות את חכמתו].

*

"משיב דבר בטרם ישמע, איוולת היא לו וכלימה" (משלי יח, יג).


[לעולם אל תענה או תתווכח לפני שהבנת עד סופם את דברי בן שיחך].

*

"רוח איש - יכלכל מחלהו; ורוח נכאה - מי ישאנה" (משלי יח, יד).


[אדם חולה יכול להחזיק מעמד אם רוחו איתנה. לעומתו, אדם עם רוח נכאה, לא יחזיק אפילו אם גופו בריא].

*

"מוות וחיים - ביד לשון" (משלי יח, כא).

*

"איוולת אדם תסלף דרכו, ועל ה` יזעף לבו" (משלי יט, ג).


[פעמים רבות אדם גורם לעצמו רעה באיוולתו, והוא מפנה שאלות כלפי מעלה מדוע קרה לו כך וכך].

*

"הון - יוסיף רעים רבים" (משלי יט, ד).

*

"שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו" (משלי כא, כג).

*

"חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו).


[המשמעות היא, כי אין שיטת חינוך אחידה לכול, אלא "כל נער על פי דרכו", על פי סגולותיו השכליות והנפשיות. וכלשון המלבי"ם, "כי כל אדם מסוגל מטבעו לעניין אחר, בין בדעות - יש שמוחם חד ויש ששכלם ישר בלתי מחודד, וצריך ללמדם כפי ההכנה שנמצא בו - ובין במעשים - יש שמוכן לאומנות מיוחד, ולמידה מיוחדת, ויקבל אותה בקל. וזה, יוכר בהנער לפי התשוקה ולפי מה שמשתדל בעצמו באיזה דבר מיוחד, צריך לחנכו לפי דרכו ולפי הרושמים שיש בו אל מה שהוא מוכן אליה"].


[המשך הפסוק הוא: "גם כי יזקין, לא יסור ממנה". וביאר המלבי"ם "כי ההרגל שיורגל בנעוריו, יעשו בו חיקוי (=חקיקה) עצום, ורושם שמור בנפש, לא יסור גם לעת זקנה"].

*

"בנפול אויבך - אל תשמח, ובכשלו - אל יגל לבך" (משלי כד, יז).

*

"הוקר רגלך מבית רעך, פן ישבעך ושנאך" (משלי כה, יז).

(אל תבקר בבית רעך פעמים רבות מדי..).

*

"אל תען כסיל כאיוולתו, פן תשווה לו גם אתה" (משלי כו, ד).


[מאידך, פסוק אחד לאחר מכן, נאמר להיפך! - "ענה כסיל כאיוולתו, פן יהיה חכם בעיניו". רוב המפרשים מיישבים את הסתירה כך - אל תענה לו בצורה של ויכוח או חרפות, משום שכך תרד לרמתו. אלא הסבר לו בצורה המתאימה לו, מהי האמת והיכן הוא טועה].

*

"ככלב שב על קאו, כסיל שונה באיוולתו" (משלי כו, יא).


[הכסיל אינו לומד לעולם מטעויותיו, כמו הכלב, שכאשר הוא מקיא, הוא חוזר ואוכל את מה שהקיא ואינו מבין שהקיא הדבר מחמת רעתו].

*

ראית איש חכם בעיניו - תקווה לכסיל ממנו (=יותר ממנו)" (משלי כו, יב).


[פירוש - אם ראית איש שמחזיק עצמו לחכם, דע שאפילו לכסיל יש יותר תקווה (=סיכוי לטוב) מאשר לאותו אדם. משום שמצבו של טיפש היודע שהוא טיפש, עדיף ממצבו של אדם שמחזיק עצמו לחכם].

*

"חכם עצל בעיניו, משבעה משיבי טעם" (משלי כו, טז).


[העצל, במוצאו לעצמו תירוצים מדוע לא לעמול, משכנע את עצמו כי מדובר בתירוצים חכמים ונכונים, ואפילו "שבעה משיבי טעם" שיתווכחו עמו, לא ישכנעוהו להיפך].

*

"מחזיק באוזני כלב, מתעבר על ריב לא לו" (משלי כו, יז).


[כלומר, אל לאדם להתערב בריב לא לו, והעושה כן משול למתגרה בכלב שלא לצורך].

*

"אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום" (משלי כז, א).

*

"יהללך זר, ולא פיך. נכרי, ולא שפתיך" (משלי כז, ב).

*

"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט).


[כשם שאדם המשקיף במים, רואה את פניו שלו, כך גם כשאדם חש כלפי חבירו רגש מסוים, אהבה או שנאה, הרגש המוחזר אליו מצד חבירו יהיה דומה. אך ישנם פירושים רבים אחרים לפסוק זה].

*

"טוב רש הולך בתומו, מעיקש דרכים והוא עשיר" (משלי כח, ו).

*

"מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב - ירוחם" (משלי כח, יג).

*

"תחת שלוש רגזה ארץ,ותחת ארבע לא תוכל שאת - תחת עבד כי ימלוך, ונבל כי ישבע לחם, תחת שנואה כי תיבעל,ושפחה כי תירש גבירתה" (משלי כא-כג). (כל אלה הם דברים המעוררים סלידה).

*

"פתח פיך לאילם" (משלי לא, ח).


[זוהי הוראה לדיינים, וכפי שמסביר המצודת דוד "אם מי יבוא לדין, ויהיה כאילם לבלי דעת לסדר טענותיו, אתה פתח פיך בעבורו להסדיר טענותיו"].


 
נושא הלכתי אקטואלי במייל
קבלת נושא הלכתי אקטואלי למייל...
[לידיעה המלאה]
 
;