מסכת בבא מציעא, פרק המפקיד


לד, ב, שילם לבנים מאי, מצי אמרי ליה כי אקני לך אבונא וכו'


פירש רש"י, שמתו הבעלים ואח"כ נגנבה, ושילם השומר ליתומים, וספק הגמ' הוא האם השומר קונה את הכפל גם באופן זה.

מלשון הגמ' בביאור צדדי הספק, עולה שהספק הוא האם הבנים של המפקיד מקנים לשומר. ולכאורה קשה, הרי בואר בעמוד א' שהמפקיד הוא זה שמקנה, כבר בשעת משיכת השומר, ומדוע צריכים אנו להקנאת הבנים? ויש לומר, שלשון הגמ' כאן היא לפי לישנא בתרא לעיל בעמוד ב', הסוברת שהרגע שבו קונה השומר הוא סמוך לגניבה, ואז הרי הפרה כבר שייכת לבנים.

ואע"פ שלשון הגמ' מתאימה כאמור ללישנא בתרא, מכל מקום כתבו המפרשים שגם ללישנא קמא (שלפיה ההקנאה היא ברגע משיכת השומר) קיים הספק, והספק הוא האם המפקיד מקנה דווקא על הצד שישלמו לו באופן אישי, או גם על הצד שישלמו לבניו. ועיין במהר"ם על תוד"ה שאל, ובנחלת משה. 

לד, ב, שאל מן האשה וכו'

רש"י מבאר שהפרה היא פרה של נכסי מלוג, וכמו כל נכסי מלוג, הגוף עצמו שייך לאשה אך הפירות, זכות ההשתמשות, הם לבעל. וספק הגמ' הוא באופן ששאל את הפרה מן האשה, ושילם את הקרן לבעל. 

תוס' מקשים על רש"י, וביאור קושייתם כך הוא (עיין נחלת משה) - כששאל מן האשה, ודאי היה זה ברשות בעלה, ואם כן נמצא שהשאלה היא משניהם, בין מן הבעל ובין מן האשה. וגם בשעת התשלום, כשמשלם הפרה לבעל, תשלום זה מתחלק בין שניהם, הקרן לאשה והפירות לבעל, ונמצא ששאל משניהם ושילם לשניהם, וא"כ מה ספק הגמ'?

יש מיישבים שיטת רש"י כך (תוספות רא"ש, בתוספת ביאור נחלת משה): ביחס לנכסי מלוג, סובר רש"י שהכפל (כשנמצא הגנב) שייך לאשה (כשיטת תוס' בכתובות עט ע"ב) ולכן היא זו שאמורה להקנות את הכפל לשומר. וספק הגמ' הוא באופן שהשומר החזיר לבעל, והאשה לא ידעה מכך כלל (ואח"כ נמצא הגנב), האם פעולה זו של התשלום לבעל בלי ידיעת האשה, נחשבת מבחינת האשה מעשה רצוי עד שנאמר שהקנתה את הכפל.

 
דברי תורה והלכות בדוא''ל
ניתן לקבל בדוא"ל דברי תורה והלכה יומית
[לידיעה המלאה]