דברי תורה לפרשת פקודי



אלה פקודי המשכן, משכן העדות (לח, כא)- פירש רש"י, "עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם".

על פי זה מבאר המשך חכמה את ההקשר של המשך הפסוק, "עבודת הלויים ביד איתמר וכו": 

כידוע, הבכורות ירדו מכהונתם בעקבות חטא העגל, והעבודה עברה ללויים. היה מקום לחשוב, שבעקבות מחילת הקב"ה על חטא העגל, יחזרו הבכורות לדרגתם. לכן מוסיף הפסוק "עבודת הלויים ביד איתמר וגו'", לומר, שגם לאחר המחילה על חטא העגל, ועל אף העדות שמחל הקב"ה על חטא העגל, מכל מקום העבודה היא עדיין "עבודת הלויים", דהיינו, אין אומרים שיחזרו הבכורות לדרגתם, אלא העבודה שייכת לשבט לוי. 

[ולגבי הטעם שלא חזרה העבודה לבכורות, מפרש המשך חכמה ע"פ הגמ' במנחות ק"ט, שם מבואר שכהן שזבח לעבודת כוכבים, מכאן ואילך אין קרבנותיו עולים לריח ניחוח, אפילו אם שב מחטאו].   
*

המשכן, משכן העדות (לח, כא)- המילה "משכן" חוזרת על עצמה בפסוק זה פעמיים ("המשכן, משכן העדות"), ורש"י מביא בהקשר זה את דרשת חז"ל- "המשכן משכן, שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עוונותיהן של ישראל". כלומר, יש כאן רמז לשני בתי המקדש שחרבו וכביכול "התמשכנו" ונלקחו מאתנו בעוונות עם ישראל [רקע: תחילה נבנה המשכן ע"י בני ישראל שנה אחרי צאתם ממצרים, ובהמשך נבנה ביהמ"ק הראשון על ידי שלמה (ארבע מאות שמונים שנה אחרי שיצאו ממצרים) והיה קיים ארבע מאות ועשר שנים, לאחר מכן חרב לשבעים שנה ע"י הבבלים (נבוכדנצר) ואז נבנה הבית השני, והיה קיים ארבע מאות עשרים שנה, עד שחרב על ידי הרומיים (טיטוס)].  

 

רבינו בחיי מביא אף הוא דרשה זו בפירושו, והוא מוסיף שהדבר רמוז בפסוק גם על דרך גימטריה: "משכן" בגימטריה ארבע מאות ועשר, שזהו כידוע מספר השנים שביהמ"ק הראשון עמד על תילו. "המשכן" בגימטריה ארבע מאות חמש עשרה, ויחד עם מספר האותיות של המילה "המשכן", (חמש), התוצאה היא ארבע מאות עשרים, שזהו מספר השנים שהיה קיים ביהמ"ק השני. כמו כן, המילה "העדת" (כך כתוב בפסוק, חסר וי"ו), היא בגימטריה ארבע מאות שבעים ותשע, וזהו בדיוק מספר השנים שחלפו מאז בניין המשכן עד לבניית ביהמ"ק הראשון על ידי שלמה (שהרי ביהמ"ק הראשון נבנה ארבע מאות שמונים שנה אחרי יציאת מצרים, והמשכן נבנה בשנה השניה ליציאת מצרים).     

*

כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש ויהי זהב התנופה תשע ועשרים כיכר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקודש (לח, כד)- בספורנו מבואר, שהכתוב בא להדגיש את מיעוט הזהב במשכן בהשוואה לבתי המקדש, הראשון והשני: "העיד על קצבת הזהב והכסף והנחושת שנכנסה במלאכת המשכן, שהיה דבר מועט מאוד בערך (=ביחס) אל העושר שהיה בבית ראשון כמבואר בספר מלכים, ויותר ממנו העושר שהיה בבניין הורדוס, ועם כל זה יותר התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה ממה שהתמיד במקדש ראשון, ולא נראה כלל במקדש שני, ובזה הורה שלא קבצת העושר וגודל הבניין יהיו סיבה להשרותה השכינה בישראל, אבל רוצה ה' את יראיו ומעשיהם לשכנו בתוכם". 
*
ביום החודש הראשון, באחד לחודש, תקים את משכן אוהל מועד (מ, ב)- בפרשה זו נאמר ג' פעמים לשון הקמה- "תקים את המשכן", "הוקם המשכן", "ויקם משה".

בכלי יקר מובא, שג' פעמים אלו הם כנגד ג' מקדשות- ראשון שני ושלישי. וזו גם הסיבה, שפעמיים הלשון היא לשון "פעיל" (תקים, ויקם), ופעם אחת בלשון "סביל" (הוקם), כי קיום שני המקדשות הראשונים תלוי במעשיהם של ישראל, ואילו המקדש האחרון ייבנה כשיגיע זמנו, אפילו אם בני ישראל לא יהיו זכאים לכך על פי מעשיהם.

ובלשון הכלי יקר: "מקדש ראשון ושני היו תלויים בזכותם של ישראל, כי מתוך הזכות והתשובה זכו לבניין זה, על כן נאמר 'תקים', 'ויקם', כי זה מדבר בהקמה התלויה בפעולה אנושית, אבל מקדש שלישי אינו תלוי בזכות, שהרי אפילו בדור שכולו חייב יבוא הגואל, ואם כן אינו תלוי בפעולה אנושית אלא מאליו יבנה, לכך נאמר 'הוקם', מאליו משמע".

*

ומשחת אותם, כאשר משחת את אביהם (מ, טו)- הקב"ה מצווה את משה למשוח את בני אהרן, כפי שמשח את אהרן אביהם.

מדוע מדגיש הקב"ה למשה "כאשר משחת את אביהם"? מסביר המשך חכמה: כאשר משה משח את אהרן לכהונה גדולה, בוודאי לא קינא בו על גדולתו, שהרי משה עצמו היה גדול ומנהיג. אך כשמשח את בניו של אהרן, כאן כבר היה מקום לקינאה, על כך שאהרן זכה שבניו יהיו ממשיכי דרכו, ואילו משה לא זכה לכך (שהרי יהושע הנהיג את העם אחריו, ולא בניו). לכן מורה לו הקב"ה שימשח אותם בעין טובה וללא קנאה, "כאשר משחת את אביהם".

*
ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן (מ, יז)- מהלשון "הוקם" דרשו חז"ל שהמשכן "הוקם מאליו", כמובא ברש"י בפרק לט פסוק לג: "אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו ע"י אדם? אמר לו, עסוק אתה בידך. נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו. וזהו שנאמר, הוקם המשכן, הוקם מאליו". 

הכלי יקר, בפרק מ פסוק ב, מביא דברים אלה וכותב שמכאן יש ללמוד גם לימוד כללי: "ויש בזה רמז לכל המעשים אשר האדם עושה, כי קצרה יד האדם להשלימם החל וגמור, אלא האדם הוא המתחיל וה' יגמור על ידו, וכן אמרו רז"ל (קידושין ל ע"ב) כנגד היצר הרע, אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו וכו'".
 
[דברים אלה מזכירים את דברי הרמב"ן בפרשת נח, ו, יט. הרמב"ן מבאר שם, שהעובדה שכמות גדולה כל כך של יצורים נכנסה לתוך תיבת נח, הייתה בדרך נס, והוא ממשיך ושואל, אם כן מדוע היה צורך לבנות תיבה גדולה, הרי בכל מקרה אין היא מכילה את כולם אלא בנס? והוא עונה על כך (בתירוצו השני) "ועוד עשו אותה גדולה למעט בנס, כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים, לעשות מה שביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים"].

    

*
כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם (מ, לח)- על כך כותב בעל הכתב והקבלה בשם הגר"א: "אף שהלך לפניהם הענן בצאתם ממצרים (-ואם כן, מה החידוש המיוחד כאן 'כי ענן ה' על המשכן וכו''-), לא היה אלא לשעתו עד הים; וגם, לא היה לעיני כל ישראל, רק לפני הנביאים שבהם. מה שאין כן מתפילת משה ואילך, שהתפלל (בפרשת כי תשא) ונפלינו אני ועמך...והשיב לו הוא יתברך, נגד כל עמך אעשה וגו'; וזהו 'לעיני כל ישראל'". ומסיים המחבר, "ועל זה אנחנו מצפים, כי עין בעין יראו".






שבת שלום,
אתר לימוד יומי

 
נושא הלכתי אקטואלי במייל
קבלת נושא הלכתי אקטואלי למייל...
[לידיעה המלאה]
 
;