לקט אמרות מבעל ה"חזון איש" (רבי אברהם ישעיה קרליץ):

א)"טעות נושנה נתאזרחה בלב רבים במושג 'בטחון'. שם 'בטחון', המשמש למדה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה (=נתחלפה)במושג "חובה להאמין" - בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שניה - כי בטחיהיה הטוב, ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב הוא מחוסר בטחון. ואין הוראה זו בבטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ד' וגמולותיו ית'? אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמשהכל בהכרזה מאתו ית'" (חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ב).
*
ב) "ההכרח להשתמש בענשים, להקים גדרי עולם, שלא יהיה העולם טרף לשיני בריאי הגוף וחלושי השכל. אבל העונש צריך להיעשות מתוך יגון עמוק, נקי מרגש צרות עין בשל אחרים" (חזון איש, או"ח, נו, ס"ק ד, ד"ה ומכל מקום).
*
ג) פעם נשאל החזון איש על ידי הרב דוב יפה, מהי עמדתו ביחס לספר נפש החיים וספר יסוד ושורש העבודה (שניהם ספרים מקובלים מאוד, אך כידוע הראשון מתמקדבכוונותשיש לכווןבעת עשיית המצוות, ובכך שהכוונה היא "נשמת" המצווה, ובפרט בתפילה, ואילו השני מתרכז בפן המעשי ורואה בו את העיקר, אפילו כאשר מדובר בתפילה). החזון איש השיב בחיוך "אלו ואלו דברי אלוקים חיים, אבל הספר נפש החיים יפה בעיקר לחסיד נלהב מדי, והספר יסוד ושורש העבודה טוב בעיקר ל'מתנגד' צונן מדי"(מובא בספר "פאר הדור", חלק ב, עמ' שיח).
*
ד) בירושלים היה מגיד, שדרש בשבת אחה"צ והיה מאריך עד אחר שקיעה (השומעים היו מתפללים מנחה לפני כן). פעם הזדמן לדרשה זותלמיד חכם, שלא התפלל מנחה לפני הדרשה.בראותו באמצע הדרשה שמתקרב מאוד זמן המנחה,יצא לאט עד הפתח והתפלל שם, דקה לפני השקיעה. לאחר מכן נקפו לבו, והוא נסע אל החזון אישלשאול אותו אם כך היה ראוי לנהוג. השיב לו החזו"א: אינני מבין את השאלה, הרי לצאת באמצע הדרשה זו הלבנת פנים לדרשן וביזוי תלמיד חכם, ובוודאי שתפילת מנחה לא דוחה ולא מתירה זאתובוודאי שאסור לצאת (מעשה איש, חלק ה', עמ' קלו, מובא במוסף שבת קודש עיתון"יתד נאמן", פרשת וישב, כסלו תשס"ט).
*
ה) תלמיד חכם הוא מי שמצד אחד מסוגל ללמוד ארבעים דף ביום, ומצד שני מסוגל ללמוד דף בארבעים יום... (בשם החזון איש).
*
ו) "אין דרכי לבוא בויכוחים, כי הבדל הדעות, יש להם גורמים מוקדמים של רבות בשנים, ואין בכוח של ראיה לשנות, כי כל ראיה יש לה מסילות רבות. לכן מונח קיים אצלי למנוע מלהשיב" ("אגרותחזון איש", חלק א, איגרת כ"ח).

[ובאופן דומה כותב החזון איש במקום אחר (שם באגרת כ"ז):"זה עתה הגיעני דבריו. רואה אני שהצדק אתי שאני נמנע להיכנס במשא ומתן בכתב, כי אין בדבר תועלת, כל מה שכתב במכתבו לא נגע כלל במה שכתבתי, ומה תועלת בכפילות הדברים"].
*
ז) הדברים הבאים נאמרו על ידי החזון איש, כפי שהם מופיעים בספר "פאר הדור" (מעשים וציטוטים מאת החזון איש), חלק ב עמ' שכ-שכא:

"מרוב חיפוש החסרון, בתוך עצמו ובתוך זולתו, מעורר אדם לפעמים את החסרון דווקא. המדות הרעות, יש שהן מקופלות בתוכנו ומנמנמות. הזזת אותן ממקומן, מייד מתרגזות הן... עתים אתה משפיע לטובה על אדם בכך שאתה חושבו לאדם טוב יותר, הוא משתדל להוכיח שאמנם הוא אדם טוב יותר. אני, למשל, טרם רימה אותי איש מעודי, אבל יש ואני מניח בכוונה מיוחדת לאדם פלוני שיהא סבור, כי הצליח להוליך אותי שולל... ואילו משהבחין בעל התאווה והכעסן שעמדת על טיבו, על אחת כמה וכמה שאתה מרגיז אותו, אין הוא משתדל עוד.

לעתים קרובות אדם משפיע לטובה אפילו על עצמו, על ידי שהוא מחפש בתוכו מעלות ולא חסרונות... כשם שאדם נתפס לגאווה כשהוא מגלגל בלי הרף במעלותיו האמיתיות או המדומות, כך נתפס אף הוא ליאוש ושפלות מתוך שהוא מהרהר בלי הרף בחסרונותיו האמיתיים או המדומים... כל אדם הוא עיירה שלמה של יהודים טובים ורעים, יצרים רעים ויצרים טובים רבים. עלינו, איפוא, לשקול, מתי מותר לנו לעורר מחלוקת עם עצמנו.החסרון הגדול ביותר הוא לפעמים- חיפוש החסרונות בתוכנו".
*
ח) ציטוט נוסף מהחזו"א מתוך הספר הנ"ל (דברים שאמר לבחור אחד במטרה להחזירו למוטב):

"הדרך לתיקון המידות איננה דרך עקירת המאוויים הטבועים באדם מלידה, אלא שיפורם, תיקונם והעלאתם לקדושה. אין אדם צריך להכריז יומם ולילה שאסור לו לאהוב את עצמו. אדרבה, יאהב את עצמו, אבל בתבונה - על ידי אהבת החכמה והתורה".
*
[אגב שהזכרנו את החזון איש, ראוי לציין את דברי הרב יחיאל יעקב ויינברג, בשו"ת "שרידי אש", בתשובה לאדם ששאל אודות גדולתו של החזון איש. וזו לשונו(בחלק חושן משפט, סימן קמח):

"ומה ששאל על דבר גדולתו של הגאון החסיד בעל החזון איש ז"ל - הגיון בריא וצלול, עומק העיון ואהבת הפשט, התרחק מן הפלפול המבריק במקום שאין לו אחיזה במשמעות הלשון, והעיקר, ישב עשרות בשנים בודד בחדרו ועבר על כל הש"ס והראשונים והפוסקים בעיון מתמיד, עד שכל הלכה היתה ברורה לו, ובחסידותו הגדולה לא הרהיב לחלוק נגד הראשונים, ורק טרח להעמיד דבריהם, אבל טירחה זו לא הביאתו לסילוף ההגיון ולעיקום הכתוב. תורת אמת היתה בפיהו, אף בדברי תורה, והזיקה לראשונים נבעה מאמונתו החזקה שרוח הקודש שרתה בבית מדרשם. הגר"א מוילנא הרשה לעצמו לפעמים לנטות מדברי הראשונים בפירוש המשניות, ולא כן החזון איש ז"ל. בוודאי שהוא היה גדול הדור במקצוע ההלכה, וחסידותו הוסיפה לו זוהר הקדושה.לא היה כמותו לא בדורנו ולא בדורות הקודמים מזמן הגר"א ואילך"]
.

 
דברי תורה והלכות בדוא''ל
ניתן לקבל בדוא"ל דברי תורה והלכה יומית
[לידיעה המלאה]