הפטרת פרשת וישב [עמוס ב, ו – עמוס ג, ח]

[הקשר לפרשה: פסוק ו' "על מכרם בכסף צדיק וגו'", מזכיר את מכירת יוסף]

 

עמוס ב

 

ו) כה אמר ה': על שלושה פשעי ישראל, ועל ארבעה לא אשיבנו- בני ישראל עברו על שלוש העבירות החמורות (עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים), ועל כך עוד ניתן לסלוח. אך על החטא הרביעי, שיפורט להלן (שוחד ועושק דלים) לא ניתן לסלוח, ובגינו נגזרת עליהם גלות[1]. על מכרם בכסף צדיק- הדיינים מקבלים שוחד, ובכך הם כביכול "מוכרים" את הצדיק (כלומר מטים את דינו לרעה, נגד המגיע לו), תמורת כסף, ואביון בעבור נעלים- הם מטים דין אביון תמורת שוחד, ולא רק כאשר מתקבל שוחד רב, אלא די בשוחד מועט המספיק לקניית נעליים ותו לא.

 

ז) השואפים על עפר ארץ בראש דלים- הדיינים מנהלים את הדין כך שהדלים ייצאו חייבים בדין, ועל ידי כך יושם עפר בראשיהם (כי כשכפו אנשים לקיים את הדין, היו מפילים את הנידון לארץ, וכך נמצא ש"עפר על ראשו"- רד"ק ומצודות[2]), ודרך ענווים יטו- הדיינים הללו גורמים לכך, שגם אנשים ענווים וישרים פוחדים והולכים בדרכי עקלתון נסתרות (וכך נמצא שהדיינים "מטים" את דרכם). ואיש ואביו ילכו אל הנערה- הם אינם בושים לזנות עם נערה המאורסה, וחוסר בושתם מגיע עד כדי כך שהם הולכים אליה יחד, איש עם אביו. למען חלל את שם קדשי- הם עושים זאת לא רק למען ההנאה אלא גם למען החטא וחילול השם (ולכן הולכים יחד).

 

ח) ועל בגדים חבולים יטו- הם מסבים בעת הסעודה על בגדים ממושכנים ("חבול" פירושו "ממושכן", כמו "לא תחבול בגד אלמנה"), שנלקחו מאותם אנשים שחייבו אותם בדין וכפו אותם לכך, אצל כל מזבח- הסעודות הללו נעשות אצל מזבחות, העשויים לעבודה זרה. ויין ענושים ישתו בית אלהיהם- מי שהענישוהו בדין, לקחו ממנו כסף וקנו יין, וביין שותים בבית אלהיהם, דהיינו בבית הע"ז.

 

ט) ואנוכי השמדתי את האמורי מפניהם, אשר כגובה ארזים גבהו, וחסון הוא כאלונים- כל חטאיהם הללו הם כפיות טובה, לאחר שגירשתי את האויב מפניהם כדי שיוכלו לשבת בארצם. ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת- כלומר, השמדתי את האויב השמדה גמורה, וכנ"ל.

 

י) ואנוכי העליתי אתכם מארץ מצרים, ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה, לרשת את ארץ האמורי- כמבואר לעיל.

 

יא) ואקים מבניכם לנביאים- היטבתי איתכם גם מבחינה רוחנית, וחלק מעמכם הגיעו לדרגת נבואה, ומבחוריכם לנזירים- רבים הגיעו לדרגת נזיר (רש"י מוסיף, שהכוונה לאנשים פרושים ועוסקים בתורה). האף אין זאת, בני ישראל?- האם לא כך הוא, האם תוכלו להכחיש את האמור? נאום ה'.

 

יב) ותשקו את הנזירים יין- אותם נזירים (המוזכרים בפסוק הקודם), שהם סמל לקדושת העם, לא למדתם מהם ערכים של קדושה, אלא להיפך, החטאתם ופיתיתם אותם לשתות יין[3], ועל הנביאים צויתם לאמור, לא תנבאו- וכן מנעתם את הנביאים מלהתנבא, כדי שלא יוכיחו אתכם ויזהירו אתכם.

 

יג) הנה אנוכי מעיק תחתיכם- אני מעיק לכם ומכביד עליכם בכל מקום שתהיו בו ("תחתיכם" פירושו "במקום שלכם", בכל מקום שתהיו בו), כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר- כשם שהעמיר מעיק על עגלה העמוסה בו, בכל מקום שתלך העגלה.

 

יד) ואבד מנוס מקל- קלי הרגליים לא יוכלו לנוס, וחזק לא יאמץ כוחו, וגיבור לא ימלט נפשו.

 

טו) ותופש הקשת לא יעמוד, וקל ברגליו לא ימלט, ורוכב הסוס לא ימלט נפשו- כמבואר לעיל (הנביא חוזר על דבריו כדי לחזקם).

 

טז) ואמיץ לבו בגיבורים, ערום ינוס ביום ההוא- גם האמיצים שבכם לא יעמדו בקרב אלא יפשטו את כליהם כדי להקל עליהם במנוסתם.

 

עמוס ג

 

א) שמעו את הדבר הזה, אשר דיבר ה' עליכם, בני ישראל; על כל המשפחה, אשר העליתי מארץ מצרים- ("משפחה" משמש לעתים ככינוי ל"עם", כמו בזכריה יד, יח- "משפחת מצרים"), לאמור:

 

ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה- אהבתי אתכם מכל האומות, אך אתם פשעתם בי. על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם- הואיל ופשעתם בי חרף אהבתי אתכם, אזכור את עוונותיכם ואשלם לכם כגמולכם[4].

 

ג) הילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו?- האם ייתכן ששני אנשים יילכו יחד, בתיאום, אם לא תיאמו זאת ביניהם? (הדברים נאמרים בדרך משל, והנמשל יבואר בהמשך).

 

ד) הישאג אריה ביער וטרף אין לו?- האם ייתכן שאריה ישאג, ולא ימצא טרף[5]? היתן כפיר קולו ממעונתו, בלתי אם לכד? האם הכפיר (אריה צעיר) ייתן קול שמחה, אם לא לכד קודם לכן טרף? (גם כאן מדובר במשלים, והנמשל יבואר בהמשך).

 

ה) התיפול ציפור על פח הארץ, ומוקש אין לה? האם ציפור נופלת סתם כך לארץ, בלי שנתקלה במוקש כלשהו? היעלה פח מן האדמה, ולכוד לא ילכוד?­- כשהציפור נלכדת בפח, היא מתרוממת מעט ומרימה את הפח עמה, כך שאם רואים פח "עולה מן האדמה", ברור הדבר שנלכדה בו ציפור (הנמשל יבואר בסוף הפסוק הבא).

 

ו) אם ייתקע שופר בְּעיר, ועם לא יחרדו?- האם ייתכן שיישמע קול שופר הצופה בעיר, והעם לא יחרדו? (הלוא קול השופר מעיד על מלחמה קרבה). אם תהיה רעה בְּעיר, וה' לא עשה?- מילים אלה הן הנמשל של המשלים בפסוקים הקודמים: כשם שבפסוקים הקודמים התופעה מעידה על תוצאתה, או על סיבתה (למשל, נפילת הציפור מעידה שהיה כבר מוקש מתוכנן קודם לכן וכדומה, ושאגת האריה מובילה לציד), כך גם כל רעה באה מאת ה', הדברים אינם קורים במקרה.

 

ז) כי לא יעשה ה' אלוקים דבר, כי אם גָלָה סודו אל עבדיו הנביאים- הרעה אינה מתרחשת בפתאומיות ובודאי שאינה מקרית אלא מנובאת מראש; הקב"ה מזהיר מפניה, באמצעות הנביאים.

 
ח) אריה שאג, מי לא יירא, ה' אלוקים דיבר, מי לא יינבא?- כשם שלא ניתן שלא לפחוד כשאריה שואג, כך הנביא אינו יכול לכבוש את נבואתו כשהקב"ה מצווה עליו להינבא, וזאת מכוח פחדו ויראתו מהקב"ה ומקולו [כוונת הנביא היא, שלא יועיל לבני ישראל להשתיק את הנביאים (כמנהגם המתואר לעיל, פרק ב פסוק יב), כי הנביאים לא יכבשו את נבואתם. כך מפרש הרד"ק, ועיין במצודות שביאר באופן אחר].
 


[1] על פי רד"ק. הרד"ק מוסיף שכך גם מצאנו בדור המבול, שלא נחתם דינם אלא על הגזל, עיין בראשית ו, יג ("כי מלאה הארץ חמס מפניהם") וברש"י שם.

[2] ורש"י מפרש, ש"על עפר ארץ" פירושו כמו 'בכל מקום שהם הולכים'. וכך כוונת הפסוק לדבריו: בכל מקום שהעשירים הולכים, שאיפתם היא "בראש דלים", איך יגזלו אותם ויטלו את שלהם.

[3] רש"י מוסיף, שהיו משקים אותם יין כדי שלא יוכלו להורות, כי שיכור פסול מלהורות.

[4] זהו הפירוש הפשוט לפי רש"י והמצודות. ועיין פירוש אחר במסכת עבודה זרה, דף ד ע"א.

[5] לפי המצודות, הכוונה היא ששאגת האריה מסייעת לו תמיד לצוד טרף, כי החיות משותקות למקומן מפחד השאגה. רש"י מפרש, ששאגת האריה מעידה על טרף, כי אין האריה שואג אלא אם כן לכד טרף.

 
נושא הלכתי אקטואלי במייל
קבלת נושא הלכתי אקטואלי למייל...
[לידיעה המלאה]
 
;