הפטרת פרשת וישלח [הושע יא, ז - יב, יב]

[הקשר לפרשה: הזכרת תולדות יעקב ומאבקו עם עשיו[1]]

 

הושע יא

יא) ועַמי תלואים- עם ישראל תלוי ועומד בין צרה לרווחה, פעם גורלו כך ופעם גורלו כך, למשובתי- הסיבה לכך היא המשובה והמרד שהם מורדים בי (כמו "בנים שובבים")[2]. ואל על יקראוהו- הנביאים קוראים תמיד לעמי להתעלות, להתרומם "אל על" ולשוב אל ה', יחד לא ירומֵם- מפרש הרד"ק, "וכולם יחד אין בהם שישוב לא-ל יתברך וירומם אותו ויגדלהו בלבו ובפיו" (והמילה "יחד" משמעותה- התבונן בכולם יחד, ועל אף ריבוים לא תמצא בהם אפילו אחד שישוב וכו'. בדרך דומה מפרש המצודות, ועיין פירוש אחר בתרגום וברש"י).


ח) איך אֶתֶּנְךָ, אפרים, אמגנך ישראל- אומר הקב"ה לישראל, אף על פי שחטאת, רחמי עליך, ואיך אוכל לתיתך ביד אויב ולהסגירך בידם ("אמגנך" הוא לשון הסגרה, מסירה, כמו "אשר מִגֵן צריך"- בראשית יד, כ)[3] איך אתנך כְּאַדְמָה, אשימך כצבויים- איך אוכל לתת, שיהיה גורלך כגורל "אדמה וצבויים" (העיירות שנחרבו יחד עם סדום ועמורה). נהפך עלי לבי- על אף החטאים, שעוררו את כעסי, נהפך עלי לבי לרחם עליהם (כאדם שמרוב רחמיו אינו מסוגל לכעוס על אהובו ולאחר הכעס נהפך לבו לרחם עליו) יחד נכמרו נִחוּמַי- "נכמרו" פירושו התחממו. "ניחומי" הוא מלשון תנחומים וחרטה. כביכול אומר הקב"ה, מתחממים בי כל רגשות החרטה והצער, ולא ארע להם.


ט) לא אעשה חרון אפי- לא אענישם בחרון אפי, דהיינו, לא אכלה אותם כליל, לא אשוב לשחת אפרים- לא אשוב מהבטחתי זו שלא לכלותם (רש"י). כי א-ל אנוכי ולא איש- בניגוד לבשר ודם, שממהר להינקם (כי יודע שלא יאריך ימים), אצל הקב"ה לא קיים שיקול כזה, והוא מאריך אפו, שמא יחזרו בתשובה. בקרבך קדוש- אמשיך להשרות את שכינתי בתוכך (בתוך עם ישראל), ולא אבוא בעיר- לא אבוא בעיר אחרת מערי האומות, להשרות את שכינתי שם. השראת השכינה בעם ישראל לא תוחלף בהשראתה בעם אחר.


י) אחרי ה' ילכו- עוד יגיעו ימים, לעתיד לבוא, שעם ישראל יתאסף אל הקב"ה, יילכו אחריו, כאריה ישאג- "כמו האריה שישאג שיתאספו החיות אליו, כי הוא מלך החיות, כן יאספו בני ישראל לקול שאגת הא-ל יתברך" (רד"ק). כי הוא ישאג, ונחרדו בנים מִיָם- כש"ישאג" הקב"ה ויקראם לבוא, יבואו מן הגלויות במהירות ("יחרדו"- ימהרו, יחפזו), אף מעבר לים[4].


יא) ויחרדו כצפור ממצרים, וכיונה מארץ אשור- קיבוץ הגלויות יהיה מכל מקום, אף מארץ מצרים ומארץ אשור[5], ויבואו במהירות כציפור, כיונה, והושבתים על בתיהם, נאום ה'.

 

הושע יב

 

א) סבבוני בכחש, אפרים, ובמרמה, בית ישראל- סביב בית המקדש, שבו מצויה שכינתי, מקיפים אותי אפרים ושאר שבטי ישראל ב"כחש ובמרמה", כלומר בעבודה זרה אלוהים אחרים[6]. ויהודה עוד רָד עִם א-ל- כששבט אפרים ושאר השבטים חטאו בעבודה זרה, שבט יהודה נשאר בדרך ה'[7] ("רד" הוא מלשון לרדות, ו"רד עם א-ל", פירושו שמנהיגי יהודה משלו בעם והוכיחו אותם ללכת בדרך ה'). ועִם קדושים נאמן- נשאר נאמן לאלוקים (המכונה כאן "קדושים", כמו ביהושע יד, יט- "אלוקים קדושים הוא").


ב) אפרים רועה רוח- אפרים רועה (מלשון מִרְעֶה) את הרוח (ביטוי שפירושו- עוסק בדברי הבל ורוח), ורודף קדים כל היום- רודף אחר רוח קדים (גם זהו ביטוי לעיסוק בהבל), כזב ושוד ירבה, וברית עם אשור יכרותו, ושמן למצרים יוּבָל- הוא זונח את דרך ה' ובוטח בקשריו עם עמים אחרים.


ג) וריב לה' עם יהודה- כלומר, ההבדל האמור לעיל בין שבט אפרים ליהודה היה רק בתחילת הדרך (כשירבעם מלך אפרים פנה לעבודה זרה, היה שבט יהודה נאמן עדיין לקב"ה), אך בהמשך הפכו גם מלכי יהודה לרעים, ולכן "ריב לה' עם יהודה", גם עם יהודה. ולפקוד על יעקב כדרכיו, כמעלליו ישיב לו- הואיל וחטאו כולם, ייענשו כל בני יעקב, דהיינו כל השבטים[8].


ד) בבטן עקב את אחיו - כאן מתחיל הנביא לתאר את חיי יעקב ומאבקו בעשיו (הנביא מתאר את החסדים שעשה הקב"ה עם יעקב, כדי לעורר את בני ישראל לבטוח בה' ולא לזנחו ולשים מבטחם באומות העולם[9]). כשיצאו יעקב ועשיו מרחם רבקה, אחז יעקב בעקב עשיו, כאמור בפרשת תולדות (בראשית כה, כו) "וידו אוחזת בעקב עשיו"[10]. ובאונו שרה את אלוקים- בכוחו התמודד עם המלאך וניצחו (כמתואר בפרשת וישלח, בראשית לב, פסוק כה והלאה) ("שרה" הוא מלשון שררה, כוח). עד כדי כך סייע לו הקב"ה והעצים את כוחו[11].


ה) וַיָשַׂר אל מלאך, ויוכל, בכה ויתחנן לו- לאחר שיעקב התמודד עם המלאך ויכול לו, המלאך התחנן שיעקב ישחרר אותו. בית אל ימצאנו, ושם ידבר עמנו- כך אמר המלאך אמר ליעקב במסגרת תחנוניו- הנח לי לילך לדרכי, ומאוחר יותר יפגוש אותנו הקב"ה בבית אל ויברך אותך, ואודה שברכות יצחק שלך הן (המלאך היה שרו של עשיו, והיה מערער על זכותו של יעקב בברכות יצחק, וכאן הבטיח שיודה בזכותו של יעקב בברכות. וכמובן שביאור עניין זה לאשורו נסתר מעמנו).

 

ו) וה' אלוקי הצב-אות, ה' זִכְרוֹ- הקב"ה אינו משתנה, וכשם שהיה אז עם יעקב, כך יהיה עמכם, אם תלכו בדרך יעקב.

 

ז) ואתה באלוקיך, תשוב- אם תקיים את מצוות אלוקיך, אזי "תשוב", תזכה לחיות בנחת וברגיעה (כמו "בשובה ונחת"- ישעיה ל, טו). חסד ומשפט שמור, וקוה אל אלוקיך תמיד.

 

ח) כנען, בידו מאזני מרמה, לעשוק אהב- "כנען" הוא כינוי לסוחר (כמו "וחגור נתנה לכנעני", משלי לא, כד). אתם, בני ישראל, אינכם מקפידים על יושר, ונוהגים כסוחר שבידו מאזני מרמה ואוהב את העושק (במקום ההוראה שבפסוק הקודם "חסד ומשפט שמור").

 

ט) ויאמר אפרים, אך עָשׁרְתִּי מצאתי אוֹן לי- במקום ההוראה שבפסוק ז' "וקוה אל אלוקיך תמיד", אתם נוהגים להיפך. העשיר אומר, העושר והשפע שזכיתי בו בא מכוחי, מהאון (כוח) שיש לי. הוא אינו מכיר בכך שגורלו ומצבו תלוי בידי שמים. כל יגיעי, לא ימצאו לי עוון אשר חֵטְא- חטא נוסף- הם מציגים כלפי חוץ כאילו כל יגיע כפיהם אינו נגוע בעושק ועוון, הם מתכחשים לכך שחלק מממונם בא שלא ביושר, וחושבים שאין הקב"ה רואה מעשיהם (המילים "עוון אשר חטא" בסוף הפסוק, פירושן כמו "עוון אשר חטאתי בו", או "עוון אשר רגילים לחטוא בו"- עיין מספר הסברים ברד"ק ומצודות).

 

י) ואנוכי ה' אלוקיך, מארץ מצרים- איך תוכל לחשוב כך, שהקב"ה אינו מכיר ורואה במעשיך, הרי השגחת הקב"ה על עם ישראל ניכרת מאז שהוציאם ממצרים, עוד אושיבך באהלים, כימי מועד- בדרך אגב מוסיף הנביא, שכשם שביציאת מצרים ישבו ישראל באוהלים, וכלכל אותם הקב"ה בדרך נס והשגחה, כך גם יהיה לעתיד לבוא בעת הגאולה[12].

 

יא) ודברתי על הנביאים- השגחתי עליך התבטאה גם בכך שדברתי על הנביאים (נגליתי אליהם) בעניינם של בני ישראל, ואנוכי חזון הרביתי- הרביתי דברי חזון בעניינכם, וביד הנביאים אדמה- אמרתי להם דברים בדרך דמיון ומשל, כדי שיהיו דברי מקובלים על הלב (דבר המראה כי חשוב בעיני הקב"ה שיתקבלו הדברים וישובו העם לדרך הישר).

 

יב) אם גלעד אָוֶן, אך שוא היו- האוון, דהיינו הרעה, שבאה על תושבי גלעד (שהיו הראשונים לגלות ממקומם), היה בגין ה"שווא" שעסקו בו, דהיינו, העבודה זרה שאליה פנו. בגלגל שוורים זִבֵּחוּ- בגלגל, הסמוך לגלעד, זבחו שוורים לעבודה זרה, וגלעד למדו מהם והלכו בדרכיהם[13]. גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי- כמות המזבחות שלהם לעבודת כוכבים היא מרובה, עד שנראים כגלי אבנים על תלמי השדות (גלים- ערמות).




[1] זוהי הפטרת פרשת וישלח לפי המשנה ברורה בסימן תכ"ח, ס"ק כ"ב (ובהמשך כותב המ"ב שעל פי הגר"א נוהגים להפטיר "חזון עובדיה", מספר עובדיה). הקשר לפרשה ברור על פי פסוקים ד' ואילך, המתייחסים לתולדות יעקב ומאבקו עם עשיו.

[2] כך מפרש הרד"ק. ואילו רש"י מפרש "כשהנביאים מלמדים אותם לשוב אלי, תלואים הם אם לשוב אם לא לשוב, בקושי ישובון אלי". לפי זה, המילה "משובתי" היא מלשון תשובה והמילה "תלואים" היא מלשון תלוי, מסופק ומתלבט (הרד"ק מביא פירוש זה ומעיר, "ולא מצאנו משובה כי אם לגנאי". המצודות מפרש בדרך דומה לרש"י, אך לשיטתו, המילה "למשובתי" פירושה שבני ישראל מחכים שקודם ישוב אליהם הקב"ה, כלומר ייטיב עמם, ורק אז ישובו אליו.

[3] כמו בפעמים רבות אחרות בנביאים, "אפרים" מוזכר בפני עצמו, כי המלך ירבעם, שבא משבט אפרים, הגדיל לחטוא בעשותו עגלי זהב (מלכים א, פרק יב). כמו כן, ירבעם היה המלך שקיבץ את כל שבטי ישראל תחת הנהגתו, למעט שבט יהודה, שהלכו אחר רחבעם בן שלמה ואחר מלכי יהודה אחריו (שם). [וכן שבט בנימין נטה אף הוא אחר שבט יהודה במחלוקת זו, עיין שם].

[4] מהתרגום ורש"י נראה ש"מים" פירושו "ממערב", אך לפי זה קשה מדוע הוזכר כאן צד מערב יותר משאר רוחות (אולי משום ששם יהיו רוב הגלויות), ועיין רד"ק. המצודות כותב "וימהרו לבוא מפאת הים", ונראה שכוונתו כמו שביארנו- אפילו מעבר לים.

[5] כך כותב הרד"ק: "וזכר מצרים ואשור והוא הדין לשאר מקומות, אלא שזכר המקומות שחשבו להיעזר בהם, ונכשלו בהם וגלו אליהם".

[6] רד"ק (הוא מוסיף, שאפרים נזכר כאן בפני עצמו שכן המלך ירבעם, שבא מאפרים, קיבץ את שאר השבטים תחת הנהגתו חוץ משבט יהודה ובנימין, כמתואר במלכים א, יב).

המצודות מפרש, ש"סבבוני בכחש ובמרמה" מתייחס לכך שעם ישראל נהג כאילו הוא חוזר בתשובה, אך בפועל לא עשה כך, ושיקרו לקב"ה כאדם המסבב את רעהו בכחש.

[7] שבט בנימין נטה אף הוא אחרי שבט יהודה בפילוג בין השבטים, אך הואיל ויהודה הוא העיקר, והמלכים באו משבטו, לא הוזכר בנימין (רד"ק).

[8] לפי הרד"ק, הנביא מזכיר כאן את יעקב גם כרמז ותוכחה- אילו הייתם מקיימים את המצוות, הייתם זוכים לברכה שהתברך יעקב, שאמורה להתקיים בבניו אם ישמרו את התורה. זוהי מעין פתיחה לפסוקים הבאים, המתארים את תולדות יעקב ואת הברכות שזכה להן.

[9] מצודות. לפי הרד"ק, מטרת הנביא היא בעיקר להזכיר את הבטחות הקב"ה ליעקב, להראות לעם ישראל שאם ישמרו את התורה יתקיימו ברכות אלה.

[10] רש"י כותב, "אחזו בעקבו, סימן שהוא יהיה לו גביר". הרד"ק כותב, "והיה זה פלא גדול, כי העובר בעודו בבטן אין לו כח ויכולת באחד מאבריו, ואף כי יבקע השליה ויתפוש בעקב העובר האחר, זו פליאה גדולה, וזאת עשיתי אני להיות לאות לבניו אחריו, כי בסוף, והוא העקב, ישלטו בני יעקב בבני עשיו... וכל זה לא נתנו אל לבם בניו".

[11] נראה להוסיף, שיש קשר בין שני חלקי הפסוק, שהרי כך בירך המלאך את יעקב לאחר שיעקב ניצחו: "לא יעקב יאמר עוד שמך, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב, כט), וביאר רש"י שם, "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה כי אם בשררה וגילוי פנים". השם "יעקב" רומז על "עקב", כאדם הבא ברמיה, והשם "ישראל" רומז לשררה, כוח, ולכן הוחלף שמו ל"ישראל". לפי זה מובן היטב הקשר בין שני חלקי הפסוק "בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלוקים".

[12] ורש"י מפרש, "עוד אושיבך באהלים כימי מועד"- לעתיד לבוא אגרש מתוכך את אנשי המרמה (המתוארים בפסוקים הקודמים), ו"אושיבך באהלים", אעמיד מתוכך תלמידי חכמים, יושבי אוהל, "כימי מועד"- כמו שהיה יעקב, המתואר בפרשת תולדות כ"איש תם יושב אהלים"

[13] כך מפרש רד"ק. לפי המצודות, הגלגל נזכר כאן כי הוא היה המקום שבו היה המשכן, והתוכחה היא על כך שמקום זה עצמו שימש אח"כ לעבודה זרה.

 
נושא הלכתי אקטואלי במייל
קבלת נושא הלכתי אקטואלי למייל...
[לידיעה המלאה]
 
;