הפטרת פרשת חיי שרה [מלכים א, פרק א, א-לא]

[הקשר לפרשה: בפרשה נאמר על אברהם "ואברהם זקן בא בימים", ויצחק נבחר להמשיך את דרכו; בהפטרה, נאמר על דוד "והמלך דוד זקן בא בימים" ושלמה נבחר להמשיך את דרכו].

 

מלכים א, א

א) והמלך דוד זקן, בא בימים[1]. ויכסוהו בבגדים, ולא יחם לו- בזקנתו הגיע למצב, שככל שהיו מכסים אותו, לא היה הדבר מועיל לחמם את גופו, ותמיד הרגיש קור.


ב) ויאמרו לו עבדיו, יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה[2]. ועמדה לפני המלך- כלומר תהיה מוכנה לעשות כפי שתתבקש על ידו. ותהי לו סוכנת[3], ושכבה בחיקך, וחם לאדוני המלך.


ג) ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל, וימצאו את אבישג השונמית, ויביאו אותה למלך.


ד) והנערה יפה עד מאוד, ותהי למלך סוכנת ותשרתהו. והמלך לא ידעה[4].


ה) ואדוניה בן חגית- אדוניה, בנו של דוד, שנולד לו מאשתו חגית, מתנשא למלוך- היה נוהג מנהג נשיאות וגדולה, כמי שמתיימר למלוך. ויעש לו רכב ופרשים, וחמישים איש רצים לפניו- "שהיו הולכים לפניו בכלי זין, כמנהג המלכים שהולכים לפניהם רגלים בכלי זין" (רד"ק).


ו) ולא עֲצָבוֹ אביו מימיו לאמר, מדוע ככה עשית, וגם הוא טוב תואר מאוד, ואותו ילדה אחרי אבשלום- כאן מונה הכתוב שלוש סיבות להתנשאות אדוניה והתיימרותו למלוך: א) אביו דוד לא הוכיח אותו. ב) היה יפה תואר. ג) נולד מיד אחרי אבשלום, וכך היה בכור האחים, שהרי אמנון ואבשלום המבוגרים ממנו, כבר מתו.


ז) ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן, ויעזרו אחרי אדוניה- אדוניה היה התייעץ (בעניין הנ"ל של כוונתו למלוך) עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן, והיו מסייעים לו[5].


ח) וצדוק הכהן ובניהו בן יהוידע, ונתן הנביא, ושמעי ורעי והגיבורים אשר לדוד, לא היו עם אדוניהו[6].


ט) ויזבח אדוניהו- אדוניהו שחט, צאן ובקר ומריא- "מריא" הוא שור מפוטם. עם אבן הזוחלת- השחיטה הייתה ליד "אבן הזוחלת" (שנקראה כך כי היו מים זוחלים וניגרים בסמוך לה[7]), אשר אצל עין רוגל- האבן הזוחלת הייתה סמוך למקום ששמו עין רוגל. ויקרא את כל אחיו בני המלך, ולכל אנשי יהודה עבדי המלך.


י) ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגיבורים (המוזכרים לעיל), ואת שלמה אחיו, לא קרא.


יא) ויאמר נתן אל בת שבע אם שלמה, לאמור: הלוא שמעת כי מלך אדוניהו בן חגית, ואדונינו דוד לא ידע.


יב) ועתה לכי איעצך נא עצה, ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה[8].


יג) לכי, ובואי אל המלך דוד, ואמרת אליו, הלוא אתה אדוני המלך נשבעת לאמתך לאמור, כי שלמה בנך ימלוך אחרי, והוא יֵשֵב על כסאי, ומדוע מלך אדוניהו?


יד) הנה עודך מדברת שם עם המלך, ואני אבוא אחריך, ומלאתי את דברייך- אשלים את דברייך, אחזק אותם.


טו) ותבוא בת שבע אל המלך החדרה, והמלך זקן מאוד, ואבישג השונמית מְשָׁרַת את המלך.


טז) ותקוד בת שבע ותשתחו למלך[9], ויאמר המלך, מה לך?


יז) ותאמר לו, אדוני, אתה נשבעת בה' אלוקיך לאמתך, כי שלמה בְּנֵךְ ימלוך אחרי, והוא יֵשֵׁב על כסאי.


יח) ועתה, הנה אדוניה מלך, ועתה[10] אדוני המלך לא ידעת.


יט) ויזבח שור ומריא וצאן לרוב, ויקרא לכל בני המל ולאביתר הכהן וליואב שר הצבא. ולשלמה עבדך לא קרא- ויש בכך סימן, שרואה עצמו כעתיד למלוך, ולכן אינו קורא לשלמה, שהוא רואה בו מתחרה ומתנגד.


כ) ואתה, אדוני המלך, עיני כל ישראל עליך להגיד להם מי יֵשֵב על כסא אדוני המלך אחריו- אל תחשבו שמילתך בעניין אינה חשובה, כי עיני כל ישראל נשואות לשמוע את קביעתך.


כא) והיה כשכב אדוני המלך עם אבותיו, והייתי אני ושלמה בני חטאים- אם אדוניה ימלוך ולא שלמה, כמובטח, ייצא עלינו שם רע, שמחמת עוונותינו וחטאינו איננו ראויים למלוכה[11].


כב) והנה, עודנה מדברת עם המלך, ונתן הנביא בא.


כג) ויגידו למלך לאמר, הנה נתן הנביא, ויבוא לפני המלך[12].


כד) ויאמר נתן, אדוני המלך, אתה אמרת אדוניה ימלוך אחרי והוא יֵשֵׁב על כסאי- נתן הנביא שואל את דוד המלך, האם נכון שאמרת שאדוניה ימלוך? שהרי מעשיך מעידים לכאורה שכך החלטת, הואיל ואינך מתנגד למעשי אדוניה.


כה) כי ירד היום, ויזבח שור ומריא וצאן לרוב, ויקרא לכל בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכהן והנם אוכלים ושותים לפניו, ויאמרו, יחי המלך אדוניהו.


כו) ולי אני עבדך, ולצדוק הכהן, ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך, לא קרא[13].


כז) אם מאת אדוני המלך נהיה הדבר הזה, ולא הודעת את עבדך מי יֵשֵׁב על כסא אדוני המלך אחריו- אם אכן אדוניה מולך במצוותך, תמה אני כיצד לא הודעת לי על הדבר.


כח) ויען המלך דוד ויאמר, קראו לי לבת שבע- המלך ציווה לקרוא לבת שבע (שהתרחקה משם בינתיים) שתשמע אף היא את דבריו, כי הדבר נוגע אף לה. ותבוא לפני המלך ותעמוד לפני המלך.


כט) וישבע המלך ויאמר, חַי ה', אשר פדה את נפשי מכל צרה.


ל) כי כאשר נשבעתי לָךְ, בה' אלוקי ישראל לאמר, כי שלמה בנך ימלוך אחרי, והוא יֵשֵׁב על כסאי תחתי, כי כן אעשה היום הזה- אמליך את שלמה כבר עתה, כשעודני בחיים.


לא) ותקוד בת שבע אפים ארץ, ותשתחו למלך[14], ותאמר, יחי אדוני המלך דוד, לעולם[15].



[1] את הביטוי "זקן בא בימים" מפרש המצודות "כי זקן ייאמר בלשון בני אדם על המוחש הנראה באדם מלובן השיער והקמטת הפנים, ולפעמים תקדים לבוא בלא עת. ולזה פירש ואמר, בא בימים, כאומר, הזקנה בא בזמנו, לפי הימים".

[2] "בתוליה מחממין את בשרה"- רש"י.

[3] את המילה סוכנת מפרש הרד"ק- "והנכון בעיני, שפירושו 'מועילה', כלומר, שיהיה למלך תועלת בה מפני הצינה אשר אחזתהו. וזהו שפירש אחר כך, ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך". ומביא הרד"ק מספר אסמכתאות לכך ש"סוכן" פירושו מועיל: באיוב לה, ג, נאמר, "כי תאמר מה יסכן לך, מה אועיל מחטאתי". וכן בפרק טו פסוק ג, נאמר "הוכח בדבר לא יסכון, ומלים לא יועיל בם".

ואילו לפי רש"י, מצודות ואחרים, "סוכנת" פירושו מחממת, כמו "בוקע עצים יסכן בם" (קהלת י, ט), שעניינו- "יתחמם בם", באמצעותם.

[4] "ידעה" הוא כינוי למשכב, בלשון נקיה. כלומר היא הייתה בחיקו, אך לא היה משכב ממש, שכן חשוב היה לצורך רפואתו שתישאר בתולה, כמבואר לעיל. פירוש נוסף (על פי הגמ' בסנהדרין דף כב ע"א)- אסור היה לו לשכב עמה כמנהג אישות ממש, כי היו לו כבר שמונה עשרה נשים, וכשיעבור את מספר זה, עובר על איסור התורה (דברים יז, יז) "ולא ירבה לו נשים", שנאמר ביחס למלך.

[5] בכוונה בחר בהם דווקא: יואב ידע שדוד כועס עליו לאחר שהרג את אבנר, אבשלום ועמשא נגד רצון דוד. אביתר הועבר על ידי דוד מתפקיד הכהן הגדול, ודוד מינה את צדוק תחתיו (עיין שמואל ב, טו, כד). שניהם קיוו לקבל תפקיד חשוב לאחר שימלוך אדוניה (רד"ק, וכך עולה מרש"י ומצודות).

[6] לגבי שמעי כותב המצודות- "אולי הוא שמעי בן גרא". לגבי רעי הוא כותב "ייתכן שהוא חושי הארכי, הנקרא רֵע המלך". לגבי "הגיבורים אשר לדוד" כותב המצודות "הם עדינו ואלעזר ושמה, אשר היו בתמידות עם דוד (כמו שנאמר שמואל ב, כג)".

[7] מצודות. רש"י מפרש, "אבן גדולה, שהיו הבחורים מנסין בה את כוחם להזיזה ולגוררה, לשון 'מים זוחלים', 'זוחלי עפר'". ועיין פירוש נוסף ברש"י בשם התרגום.

[8] המצודות מפרש שהחשש היה שאדוניה יהרוג את בת שבע ואת שלמה, שלא יתנגדו למלוכתו. אך רש"י אינו מפרש כך, וכותב: "מלטי את נפשך מן המחלוקת לאחר מות המלך, שירצה בנך למלוך כמו שהבטיחהו הקב"ה". הרד"ק מפרש תחילה כמצודות ולאחר מכן כותב פירוש נוסף "או פירושו, ומלטי את נפשך ואת נפש בנך מביזיון, שלא תהיו עבדים לאדוניהו".

[9] לפי הגמרא בברכות דף לד ע"ב ובמגילה כב ע"ב, קידה היא הבאת הפנים קרוב לקרקע, והשתחוואה היא השתטחות גמורה על הקרקע ("קידה, על אפים, השתחוואה, זו פישוט ידים ורגלים"). הגמרא מביאה כאסמכתא את פסוק ל"א בהמשך, "ותקוד בת שבע אפים ארץ". ומדברי הגמ' הללו משמע, שגם כשנאמר סתם "קידה" ולא מודגש "אפים ארץ", הכוונה היא לקידה על אפים (אמנם המצודות מפרש כאן- "ותקוד- כפפה הקודקוד").

[10] כותב הרד"ק: "רבים מהסופרים טעו בזאת המלה, וכתבו אותה באל"ף ('אתה'), לפי שהוא קרוב לעניין. אבל ברור הוא אצלנו כי הוא 'ועתה', בעי"ן, מפי ספרים המדויקים ומפי המסורת" (ועיין בתרגום, שתרגם "ואת").

[11] כך מפרש רד"ק, ועיין שם פירושים נוספים. המצודות מפרש ש"חטאים" פירושו חסרים, נהיה חסרים מן העולם (דהיינו, אדוניה יהרוג אותנו כי יראה בנו כמתנגדיו). כאסמכתא לכך ש"חטא" משמש במובן של "חסר" מביא המצודות את הפסוק "קולע אל חוט השערה ולא יחטיא" (שופטים כ, טז).

[12] כלומר, תחילה בא אל החצר החיצונה ואז הודיעו למלך ונתן את רשותו לנתן להיכנס (רד"ק).

[13] דברים אלה שונים בפרטים מסוימים מדברי בת שבע, שהזכירה רק שלשלמה לא קרא. ייתכן שהשינוי מכוון, כדי ליצור את הרושם של שני דוברים שונים, ולא של חזרה גרידא על דברי הדובר הראשון.

[14] לעיל עמדנו על היחס בין קידה להשתחוויה.

[15] על המלים יחי המלך וגו' כותב הרד"ק: "פירוש: חיי נפש לעולם הבא, כי בעולם הזה קרוב היה למיתה".

 
נושא הלכתי אקטואלי במייל
קבלת נושא הלכתי אקטואלי למייל...
[לידיעה המלאה]
 
;