הפטרת פרשת וירא [מלכים ב, פרק ד, פס' א-לז]

[הקשר לפרשה: בפרשה מתבשרים אברהם ושרה על לידת בנם. בדומה לכך, בהפטרה מתבשרת האישה השונמית על לידת בנה].


מלכים ב, פרק ד:

א) ואשה אחת מנשי בני הנביאים- אשה אחת, שהייתה נשואה לאחד מ"בני הנביאים", כלומר תלמידי הנביאים[1], צעקה אל אלישע לאמר: עבדך, אישי, מת- האשה צעקה אל אלישע הנביא: בעלי, שהוא עבדך, מת (כדרך כבוד לאלישע, היא מכנה את בעלה כ"עבדו" של אלישע, וכן בהמשך מכנה את עצמה כ"שפחתו" של אלישע), ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה' מנעוריו, והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים- ידוע לך שבעלי לא היה סתם אדם, אלא ירא ה', וראה מה עולה כעת בגורלו וגורלנו: אין לנו כסף לתשלום חובו, והנושה שלו בא לקחת את שני ילדיו לעבדים, תמורת החוב[2].

 

ב) ויאמר אליה אלישע, מה אעשה לך- כלומר, הקשיבי כעת מה אעשה בעניינך: הגידי לי מה יש לך בבית- ראשית, הגידי לי איזה רכוש או אוכל יש בביתך (מטרת השאלה מבוארת בהמשך). ותאמר, אין לשפחתך כל בבית, כי אם אסוך שמן- אין לי דבר בבית, מלבד "אסוך" אחד, דהיינו, כלי אחד של שמן ("אסוך" הוא שמו של כלי השמן, על שם שסכים ומושחים ממנו שמן)[3].

 

ג) ויאמֶר: לכי שאלי לך כלים מן החוץ, מאת כל שכנייך, כלים ריקים. אל תמעיטי- אלישע מורה לאישה לשאול מהשכנים כלים ריקים רבים. מטרת ההוראה תתבאר בהמשך. 


ד) ובאת, וסגרת הדלת בעדך ובעד בנייך- סגרי את הדלת, ובפנים יהיו רק את ובנייך[4], ויצקת על כל הכלים האלה - צקי שמן מאסוך השמן שברשותך, לתוך כל הכלים ששאלת, והמלא תסיעי- כל כלי שהתמלא מן האסוך, תסיעי הלאה, ואז תביאי את הכלי הריק הבא למלא מן האסוך, וכן הלאה (וזהו הנס, שהיה לה רק אסוך אחד של שמן, ואסוך זה נעשה כמעיין שממלאים ממנו כמה כלים).

 

ה) ותלך מאתו, ותסגור הדלת בעדה ובעד בניה. הם מגישים אליה והיא מוצקת- פירוש הפסוק כפשוטו ("מוצקת" מלשון יציקת שמן).


ו) ויהי כמלאת הכלים, ותאמר אל בנה, הגישה אלי עוד כלי. ויאמר אליה, אין עוד כלי- מילאנו את כל הכלים ששאלנו. ויעמוד השמן- אסוך השמן פסק מלהיות כמעיין.

 

ז) ותבוא ותגד לאיש האלוקים- האשה סיפרה לאיש האלוקים את מה שהיה, ויאמר, לכי מכרי את השמן ושלמי את נִשְיֵך (חובך). ואת, ובנייך, תחיי בנותר- יש לך כעת די והותר כסף, שתוכלי לחיות ממנו גם לאחר ניכוי החובות לנושים.

 

ח) [כאן נפתח מעשה חדש, שלכאורה אינו קשור לקודמו]. ויהי היום, ויעבור אלישע אל שׁוּנֵם (שם מקום), ושָם אשה גדולה (חשובה)[5], ותחזק בו לאכול לחם- האשה הפצירה בו לאכול לחם אצלה[6]. ויהי מדי עברו, יסור שמה לאכול לחם- מאז אותו יום (שנתנה לו לחם בפעם הראשונה), בכל פעם שהיה עובר בעיר זו, הלך אל האישה לאכול לחם.


ט) ותאמר אל אישה- האשה השונמית אמרה אל בעלה, הנה נא ידעתי, כי איש אלוקים קדוש הוא[7], עובר עלינו (=אצלנו) תמיד (ולכן מן הראוי שנעשה עבורו את המעשה המבואר בפסוק הבא).


י) נעשה נא עליית קיר קטנה- נבנה עבורו "עלייה", דהיינו מקום בקומה השנייה, מעל לביתנו, ושם יוכל לשהות בביקוריו. ותהיה זו "עליית קיר", כלומר חדר מוקף בקירות יציבים (ולא מחיצות ארעיות בעלמא)[8], ונשים לו שם מיטה ושולחן וכסא ומנורה. והיה בבואו אלינו, יסור שמה.


יא) ויהי היום ויבוא שמה, ויסר אל העליה וישכב שמה.


יב) ויאמר אל גיחזי נערו, קרא לשונמית הזאת. ויקרא לה, ותעמוד לפניו.


יג) ויאמר לו, אמור נא אליה, הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת- אלישע אמר לגיחזי, אמור אל האשה[9], הנה טרחת עבורנו את כל הטרחה הזו ("חרדה" לא מלשון פחד אלא מלשון תנועה נמרצת, עיין במצודת ציון). מֶה לעשות לך- במה אוכל להשיב לך כגמולך? היש לדבר לך אל המלך, או אל שר הצבא- האם יש דבר כלשהו שאת רוצה שאדבר בעבורך אצל המלך, או אצל שר הצבא? ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת- השיבה לו, אני יושבת בשלווה עם משפחתי ("עמי"), ואני חיה אתם בשלום ואין איש מציק לי, כך שאיני צריכה דבר מן המלך או משר הצבא[10].


יד) ויאמר, ומה לעשות לה- לאחר שהלכה, שאל אלישע את גיחזי, מה בכל זאת אוכל לעשות עבורה?  ויאמר גיחזי, אַבָל (=באמת)[11], בן אין לה, ואישה זקן- אין לאשה זו ילדים, ובעלה כבר זקן.


טו) ויאמר, קרא לה- אלישע אמר לגיחזי, קרא בחזרה אל האשה. ויקרא לה, ותעמוד בפתח[12].

 

טז) ויאמר- אלישע אמר אל האישה[13], למועד הזה כעת חיה את חובקת בן- בשנה הבאה, למועד זה בדיוק, תזכי לחבוק בן, ללדת בן[14]. ותאמר, אַל, אדוני, איש האלוקים, אל תכזב בשפחתך- ("תכזב" מלשון כזב, או מלשון "אכזבה"[15]).


יז) ותהר האשה ותלד בן, למועד הזה כעת חיה, אשר דיבר אליה אלישע.

 

יח) ויגדל הילד, ויהי היום וייצא אל אביו, אל הקוצרים.


יט) ויאמר אל אביו, ראשי ראשי- הילד נתקף כאב בראשו, ואמר בכאבו "ראשי, ראשי". ויאמר אל הנער, שאהו אל אמו- האב אמר לאחד מן הנערים שהיה עמו, קח את הילד אל אמו.


כ) וישאהו, ויביאהו אל אמו, וישב על ברכיה עד הצהרים, ויָמֹת.


כא) ותעל ותשכיבהו על מיטת איש האלוקים- האשה השכיבה את הנער על המיטה שבה הייתה רגילה לארח את אלישע, ותסגור בעדו, ותצא.


כב) ותקרא אל אישה- האשה קראה לבעלה, ותאמֶר, שִלחה לי אחד מן הנערים ואחת האתונות, ואלכה עד איש האלוקים ואשובה- אנא ארגן לי נער מלווה ואתון אחת, כי ברצוני ללכת אל איש האלוקים, אל אלישע.


כג) ויאמר, מדוע את הולכת אליו היום? לא חודש ולא שבת- כלומר, בעלה שאל אותה, מדוע את הולכת אל הנביא, הרי לא ראש חודש היום ולא שבת, ואין זה ממנהגך ללכת אל הנביא ביום רגיל[16]. ותאמר, שלום- כלומר, אל לך לדאוג, לא ארע דבר מה גרוע[17].


כד) ותחבוש האתון, ותאמר אל נערה, נהג ולך, אל תעצור לי לרכוב כי אם אמרתי לך- האשה רכבה על החמור והנער הנהיג את החמור. היא ביקשה מהנער, שלא יעצור כדי להתחשב ולהתאים עצמו לרכיבתה, אלא יילך מהר ולא יעצור אלא אם כן תאמר לו[18].

 

כה) ותלך ותבוא אל איש האלוקים אל הר הכרמל, ויהי כראות איש האלוקים אותה מנגד, ויאמר אל גיחזי נערו, הנה השונמית הלז (-הזאת).


כו) עתה, רוץ נא לקראתה, וְֶאֶמָר לה, השלום לך, השלום לאישך, השלום לילד- הנביא מצווה על גיחזי, רוץ אל האשה ושאל לשלומה, לשלום בעלה ולשלום בנה. ותאמר, שלום- לאחר שגיחזי אכן שאל אותה לשלומה ושלום בעלה ושלום הילד[19], האשה ענתה לו ששלום לכולם, ולא אירע דבר רע (כי לא רצתה לגלות לגיחזי, כפי שלא סיפרה לבעלה, אלא רק לנביא עצמו).

 

כז) ותבוא אל איש האלוקים אל ההר, ותחזֵק ברגליו. ויגש גיחזי להדפה- גיחזי ביקש להדוף את האשה מן הנביא, כי חשב שאין זה ראוי שכך תנהג. ויאמר איש האלוקים, הרפֵּה לה, כי נפשה מרה לה. וה' העלים ממני, ולא הגיד לי- רואה אני כי היא מרת נפש ועצובה, אך ה' לא גילה לי בנבואה מה הסיבה לכך[20].

 

כח) ותאמֶר, השאלתי בן מאת אדוני? כלומר, מדוע גרמת לכך שאקבל בן וימות תוך זמן קצר, וכך רק גדל כאבי? האם ביקשתי ממך בן[21]? הלוא אמרתי, לא תשלה אותי- הרי גם אחרי שהבטחת לי בן, ביקשתי ממך שלא תטעה אותי, דהיינו, להבטיח לי דברים שאינם בני קיימא.

 

כט) ויאמר לגיחזי, חגור מתניך- אלישע אמר לגיחזי: מהר והזדרז, וקח משענתי בידך- וקח בידך את המטה שלי, שאני נשען עליו, ולך; כי ימצאך איש, לא תברכנו, וכי יברכך איש, לא תעננו- אם בהליכתך תפגוש אדם, אל תברכו לשלום, ואם יברכך אדם, אל תשיב לו[22]. ושמת משענתי על פני הנער- שים את המטה על פני הנער, וכך יחיה, בדרך נס.

 

ל) ותאמר אם הנער, חי ה' וחי נפשך אם אעזבך- אמו של הנער נשבעה שגיחזי לא יילך אל הנער בלעדיה, אלא היא תבוא עמו. ויקם וילך אחריה- גיחזי הלך אחרי האשה.

 

לא) וגחזי עבר לפניהם- כשהגיעו לביתה, עקף גיחזי את האשה, וישם את המשענת על פני הנער, ואין קול ואין קשב- גיחזי שם את המטה על פני הנער, אך הנס המיוחל לא התרחש (כי גיחזי לא היה ראוי לכך)[23]. וישָב לקראתו- גיחזי שב אל אלישע, ויגד לו לאמר, לא הקיץ הנער.

 

לב) ויבוא אלישע הביתה, והנה הנער מת, מושכב על מטתו.

 

לג) ויבוא, ויסגור הדלת בעד שניהם, ויתפלל אל ה'.

 

לד) ויעל, וישכב על הילד, וישם פיו על פיו, ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו[24]. ויגהר עליו- השתטח עליו, ויחם בשר הילד.

 

לה) וַיָשָב- חזר וירד מהמיטה. וילך בבית, אחת הֵנָה ואחת הֵנָה- אלישע הלך בבית, פעם מהצד הזה של הילד ופעם מהצד האחר. ויעל ויגהר עליו- חזר ועלה למיטה ושוב גהר אל הילד. ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו- הנער התעטש שבע פעמים, ופתח את עיניו.

 

לו) ויקרא אל גיחזי ויאמר, קרא אל השונמית הזאת. ויקראֶהָ, ותבוא אליו, ויאמר, שאי בנך.

 

לז) ותבוא, ותפול על רגליו, ותשתחו ארצה, ותשא את בנה, ותצא.

 


[1] "כל בני הנביאים שבמקרא, תרגומו- "תלמידי נביא" (רש"י). בפסוק לא מפורש מי היה בעלה, ועיין בהערה בהמשך.

[2] המפרשים כותבים, על פי חז"ל, שבעלה של האשה היה עובדיה, שכלכל את הנביאים בימי אחאב, ונזקק לשם כך לכסף, והנושה היה יהורם בן אחאב, שהלווהו בריבית.

[3] בהמשך יתבאר שהנס הוא שכלי קטן זה הספיק למלא כלים רבים. על המילים "מה יש לך", כותב המצודות, "לשיהא הברכה שורה בו".

[4] כי עומד להתרחש נס, ו"כבוד הנס לבוא בהצנע" (רש"י). ועיין בדברי רש"י בפסוק כט, שם אומר רש"י "ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו". כלומר, שאותו אדם שמבצע את הנס, ראוי שידאג להצנעתו (וצ"ע אם שני דברים אלה של רש"י הם כללים שונים, או שמדובר באותו כלל).

[5] רש"י כותב בשם פרקי דרבי אליעזר, שהייתה אחותה של אבישג השונמית.

[6] המילה "ותחזק" פירושה שהפצירה בו, כביכול "החזיקה" אותו שיאכל אצלה. ניתן גם לפרש ש"החזיקה" בו מלשון תמיכה, סיוע (שסייעה לו בכך שנתנה לו לחם).

[7] אמרו חז"ל במסכת ברכות דף י ע"ב, מכאן שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש. ועיין שם עוד מהם הסימנים שעל פיהם ידעה שהוא קדוש.

[8] פירשנו את המונח "עליית קיר" על פי רד"ק, ועיין בגמרא במסכת ברכות דף י ע"ב.

[9] לא דיבר עמה פנים אל פנים אלא באמצעות גיחזי. הטעם לכך לכאורה איננו ברור כ"כ, ועיין בדברינו להלן בפסוקים ט"ו-ט"ז.

[10] רש"י ומצודות. והרד"ק מפרש- "כלומר בתוך עמי ומשפחתי, והם ידברו בעבורי אם אצטרך".

[11] מצודת דוד.

[12] המצודות מבאר, שתחילה באה אליו, ואז ראתה שאינו מדבר עמה פנים אל פנים אלא באמצעות גיחזי, ולכן התרחקה מעט ועמדה בפתח.

[13] כאן כבר דיבר אליה ישירות, ולא באמצעות גיחזי, ומפרש המצודות, "ואף כי בתחילה לא דיבר עמה פנים אל פנים, אבל אחר שראה צניעותה, שעמדה בפתח, חזר לדבר עמה".

[14] מה פירוש הביטוי "כעת חיה"? המצודות והרד"ק מבארים, ש"חיה" פירושה יולדת (כמו במס' יומא דף עג ע"ב, "והחיה תנעול את הסנדל"), ויש לקרוא ולפסק את הפסוק כך- "למועד הזה כעת, חיה, את חובקת בן": במועד הזה בדיוק (בשנה הבאה) תזכי להיות חיה, יולדת, ותחבקי בן. ורש"י פירש: "כמו שאת קיימת היום ולשלום, כך תהי קיימת למועד הזה, וחובקת בן". וכך נראה מהתרגום ("לזמנא הדין בעידן דאתון קיימין" וכו').

[15] לכאורה לפי פשט המלים, כוונתה לבקש שלא יהתל בה, והמילה "תכזב" לפי זה היא מלשון כזב, שקר (ואמרה כך כי קשה היה לה להאמין בבשורה גדולה כל כך). אך רש"י מפרש אחרת: "אל תכזב בשפחתך"- אני מבקשת שהבן לא יהיה כנחל אכזב, שמימיו פוסקים (כלומר ילד שיחיה זמן קצר), אלא שיהיה זרע של קיימא ויזכה לאריכות ימים (וכך גם נראה משאר המפרשים).

[16] "כי בראש חודש ושבת הייתה רגילה לקבל פניו". מצודות.

[17] בעלה חשש, כשראה אותה נוהגת שלא כהרגלה, שאירע דבר מה, ועל כן הרגיעה אותו ואמרה, "שלום", לא קרה דבר גרוע. ומכאן ברור שלא גילתה לו על מות הילד, ומפרש המצודות "ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה, כי חשבה, מוטב שייעשה הנס בצנעה".

[18] כך לפי הסבר אחד ברד"ק (וכך נראה מרש"י). הסבר שני- האשה הלכה ברגל מחמת מר נפשה, והנער רכב, ואמרה לו, אל תעצור כדי שאוכל גם אני לרכב, אלא אם אומר לך. וכך נראה מדברי המצודות.

[19] בפסוק נאמר רק שהנביא ציווה על גיחזי לשאול, ולא נאמר שגיחזי שאל בפועל, אך הדבר מובן מאליו והפסוק קיצר. רש"י.

[20] כך מפרש המצודות. אך הרד"ק מפרש, שעכשיו כבר כן ידע מה אירע, ומה שאמר "וה' העלים ממני", הכוונה היא שעד עכשיו לא ידע, ואילו כעת הוא יודע. כך משמע קצת מהפסוקים הבאים, שמהם נראה שהאשה כמעט ולא הוצרכה להסביר לו מה אירע ובמה מדובר, ואם כן נראה שבשלב זה כבר ידע, כדברי הרד"ק.

[21] פירוש דברה הוא, שאילו הייתי מבקשת ממך בן, ניתן היה להבין שבעקבות לחץ הבקשה הבטחת לי בן על אף שאינו בן קיימא. אך אני לא ביקשתי, והייתה זו יוזמה שלך, ואם כן מפח נפש זה שנגרם לי כעת, אשמתך היא.

[22] יש מפרשים שרצה שימהר (מצודות, ועיין רד"ק). ויש מפרשים שאלישע לא רצה שיתעכב עם אנשים וכך ייגרר לספר להם על הנס, "ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו" (רש"י. כלומר, מי שעושה את הנס, ראוי שיצטנע ולא יספר על כך לכולם).

[23] כי לא רק שהפר את ציווי הנביא שלא לשוחח על הנס, אלא היה משוחח ומלגלג (מצודות, ועיין רש"י ורד"ק).

[לעניין הביטוי "אין קול ואין קשב", מפרש המצודות שזוהי כפילות לשון ("כפל הדבר במילות שונות")- לא נשמע כל קול, ולכן "אין קשב", אין למה להקשיב, בהיעדר קול].

[24] מפרש המצודות "כאילו ישפיע מן החיות שבאבריו אל אברי הנער". הרד"ק כותב, "להנשים על הנער לחמו בחום הטבעי היוצא מפיו ומעיניו, כי רוב הניסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם". ועיין שם הסבר נוסף.

לך שבעלי לא היה סתם אדם, אלא ירא ה', וראה מה עולה כעת בגורלו וגורלנו: אין לנו כסף לתשלום חובו, והנושה שלו בא לקחת את שני ילדיו לעבדים, תמורת החוב[2].

ב) ויאמר אליה אלישע, מה אעשה לך- כלומר, הקשיבי כעת מה אעשה בעניינך: הגידי לי מה יש לך בבית- ראשית, הגידי לי איזה רכוש או אוכל יש בביתך (מטרת השאלה מבוארת בהמשך). ותאמר, אין לשפחתך כל בבית, כי אם אסוך שמן- אין לי דבר בבית, מלבד "אסוך" אחד, דהיינו, כלי אחד של שמן ("אסוך" הוא שמו של כלי השמן, על שם שסכים ומושחים ממנו שמן)[3].

ג) ויאמֶר: לכי שאלי לך כלים מן החוץ, מאת כל שכנייך, כלים ריקים. אל תמעיטי- פירוש הפסוק כפשוטו.

ד) ובאת, וסגרת הדלת בעדך ובעד בנייך- סגרי את הדלת, ובפנים יהיו רק את ובנייך[4], ויצקת על כל הכלים האלה - צקי שמן מאסוך השמן שברשותך, לתוך כל הכלים ששאלת, והמלא תסיעי- כל כלי שהתמלא מן האסוך, תסיעי הלאה, ואז תביאי את הכלי הריק הבא למלא מן האסוך, וכן הלאה (וזהו הנס, שהיה לה רק אסוך אחד של שמן, ואסוך זה נעשה כמעיין שממלאים ממנו כמה כלים).

ה) ותלך מאתו, ותסגור הדלת בעדה ובעד בניה. הם מגישים אליה והיא מוצקת- פירוש הפסוק כפשוטו ("מוצקת" מלשון יציקת שמן).

ו) ויהי כמלאת הכלים, ותאמר אל בנה, הגישה אלי עוד כלי. ויאמר אליה, אין עוד כלי- מילאנו את כל הכלים ששאלנו. ויעמוד השמן- אסוך השמן פסק מלהיות כמעיין.

ז) ותבוא ותגד לאיש האלוקים- האשה סיפרה לאיש האלוקים את מה שהיה, ויאמר, לכי מכרי את השמן ושלמי את נִשְיֵך (חובך). ואת, ובנייך, תחיי בנותר- יש לך כעת די והותר כסף, שתוכלי לחיות ממנו גם לאחר ניכוי החובות לנושים.

ח) [כאן נפתח מעשה חדש, שלכאורה אינו קשור לקודמו]. ויהי היום, ויעבור אלישע אל שׁוּנֵם (שם מקום), ושָם אשה גדולה (חשובה)[5], ותחזק בו לאכול לחם- האשה הפצירה בו לאכול לחם אצלה[6]. ויהי מדי עברו, יסור שמה לאכול לחם- מאז אותו יום (שנתנה לו לחם בפעם הראשונה), בכל פעם שהיה עובר בעיר זו, הלך אל האישה לאכול לחם.

ט) ותאמר אל אישה- האשה השונמית אמרה אל בעלה, הנה נא ידעתי, כי איש אלוקים קדוש הוא[7], עובר עלינו (=אצלנו) תמיד (ולכן מן הראוי שנעשה עבורו את המעשה המבואר בפסוק הבא).

י) נעשה נא עליית קיר קטנה- נבנה עבורו "עלייה", דהיינו מקום בקומה השנייה, מעל לביתנו, ושם יוכל לשהות בביקוריו. ותהיה זו "עליית קיר", כלומר חדר מוקף בקירות יציבים (ולא מחיצות ארעיות בעלמא)[8], ונשים לו שם מיטה ושולחן וכסא ומנורה. והיה בבואו אלינו, יסור שמה.

יא) ויהי היום ויבוא שמה, ויסר אל העליה וישכב שמה.

יב) ויאמר אל גיחזי נערו, קרא לשונמית הזאת. ויקרא לה, ותעמוד לפניו.

יג) ויאמר לו, אמור נא אליה, הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת- אלישע אמר לגיחזי, אמור אל האשה[9], הנה טרחת עבורנו את כל הטרחה הזו ("חרדה" לא מלשון פחד אלא מלשון תנועה נמרצת, עיין במצודת ציון). מֶה לעשות לך- במה אוכל להשיב לך כגמולך? היש לדבר לך אל המלך, או אל שר הצבא- האם יש דבר כלשהו שאת רוצה שאדבר בעבורך אצל המלך, או אצל שר הצבא? ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת- השיבה לו, אני יושבת בשלווה עם משפחתי ("עמי"), ואני חיה אתם בשלום ואין איש מציק לי, כך שאיני צריכה דבר מן המלך או משר הצבא[10].

יד) ויאמר, ומה לעשות לה- לאחר שהלכה, שאל אלישע את גיחזי, מה בכל זאת אוכל לעשות עבורה? ויאמר גיחזי, ְאַבָל (=באמת)[11], בן אין לה, ואישה זקן- אין לאשה זו ילדים, ובעלה כבר זקן.

טו) ויאמר, קרא לה- אלישע אמר לגיחזי, קרא בחזרה אל האשה. ויקרא לה, ותעמוד בפתח[12].

טז) ויאמר- אלישע אמר אל האישה[13], למועד הזה כעת חיה את חובקת בן- בשנה הבאה, למועד זה בדיוק, תזכי לחבוק בן, ללדת בן[14]. ותאמר, אַל, אדוני, איש האלוקים, אל תכזב בשפחתך- ("תכזב" מלשון כזב, או מלשון "אכזבה"[15]).

יז) ותהר האשה ותלד בן, למועד הזה כעת חיה, אשר דיבר אליה אלישע.

יח) ויגדל הילד, ויהי היום וייצא אל אביו, אל הקוצרים.

יט) ויאמר אל אביו, ראשי ראשי- הילד נתקף כאב בראשו, ואמר בכאבו "ראשי, ראשי". ויאמר אל הנער, שאהו אל אמו- האב אמר לאחד מן הנערים שהיה עמו, קח את הילד אל אמו.

כ) וישאהו, ויביאהו אל אמו, וישב על ברכיה עד הצהרים, ויָמֹת.

כא) ותעל ותשכיבהו על מיטת איש האלוקים- האשה השכיבה את הנער על המיטה שבה הייתה רגילה לארח את אלישע, ותסגור בעדו, ותצא.

כב) ותקרא אל אישה- האשה קראה לבעלה, ותאמֶר, שִלחה לי אחד מן הנערים ואחת האתונות, ואלכה עד איש האלוקים ואשובה- אנא ארגן לי נער מלווה ואתון אחת, כי ברצוני ללכת אל איש האלוקים, אל אלישע.

כג) ויאמר, מדוע את הולכת אליו היום? לא חודש ולא שבת- כלומר, בעלה שאל אותה, מדוע את הולכת אל הנביא, הרי לא ראש חודש היום ולא שבת, ואין זה ממנהגך ללכת אל הנביא ביום רגיל[16]. ותאמר, שלום- כלומר, אל לך לדאוג, לא ארע דבר מה גרוע[17].

כד) ותחבוש האתון, ותאמר אל נערה, נהג ולך, אל תעצור לי לרכוב כי אם אמרתי לך- האשה רכבה על החמור והנער הנהיג את החמור. היא ביקשה מהנער, שלא יעצור כדי להתחשב ולהתאים עצמו לרכיבתה, אלא יילך מהר ולא יעצור אלא אם כן תאמר לו[18].

כה) ותלך ותבוא אל איש האלוקים אל הר הכרמל, ויהי כראות איש האלוקים אותה מנגד, ויאמר אל גיחזי נערו, הנה השונמית הלז (-הזאת).

כו) עתה, רוץ נא לקראתה, וְֶאֶמָר לה, השלום לך, השלום לאישך, השלום לילד- הנביא מצווה על גיחזי, רוץ אל האשה ושאל לשלומה, לשלום בעלה ולשלום בנה. ותאמר, שלום- לאחר שגיחזי אכן שאל אותה לשלומה ושלום בעלה ושלום הילד[19], האשה ענתה לו ששלום לכולם, ולא אירע דבר רע (כי לא רצתה לגלות לגיחזי, כפי שלא סיפרה לבעלה, אלא רק לנביא עצמו).

כז) ותבוא אל איש האלוקים אל ההר, ותחזֵק ברגליו. ויגש גיחזי להדפה- גיחזי ביקש להדוף את האשה מן הנביא, כי חשב שאין זה ראוי שכך תנהג. ויאמר איש האלוקים, הרפֵּה לה, כי נפשה מרה לה. וה' העלים ממני, ולא הגיד לי- רואה אני כי היא מרת נפש ועצובה, אך ה' לא גילה לי בנבואה מה הסיבה לכך[20].

כח) ותאמֶר, השאלתי בן מאת אדוני? כלומר, מדוע גרמת לכך שאקבל בן וימות תוך זמן קצר, וכך רק גדל כאבי? האם ביקשתי ממך בן[21]? הלוא אמרתי, לא תשלה אותי- הרי גם אחרי שהבטחת לי בן, ביקשתי ממך שלא תטעה אותי, דהיינו, להבטיח לי דברים שאינם בני קיימא.

כט) ויאמר לגיחזי, חגור מתניך- אלישע אמר לגיחזי: מהר והזדרז, וקח משענתי בידך- וקח בידך את המטה שלי, שאני נשען עליו, ולך; כי ימצאך איש, לא תברכנו, וכי יברכך איש, לא תעננו- אם בהליכתך תפגוש אדם, אל תברכו לשלום, ואם יברכך אדם, אל תשיב לו[22]. ושמת משענתי על פני הנער- שים את המטה על פני הנער, וכך יחיה, בדרך נס.

ל) ותאמר אם הנער, חי ה' וחי נפשך אם אעזבך- אמו של הנער נשבעה שגיחזי לא יילך אל הנער בלעדיה, אלא היא תבוא עמו. ויקם וילך אחריה- גיחזי הלך אחרי האשה.

לא) וגחזי עבר לפניהם- כשהגיעו לביתה, עקף גיחזי את האשה, וישם את המשענת על פני הנער, ואין קול ואין קשב- גיחזי שם את המטה על פני הנער, אך הנס המיוחל לא התרחש (כי גיחזי לא היה ראוי לכך)[23]. וישָב לקראתו- גיחזי שב אל אלישע, ויגד לו לאמר, לא הקיץ הנער.

לב) ויבוא אלישע הביתה, והנה הנער מת, מושכב על מטתו.

לג) ויבוא, ויסגור הדלת בעד שניהם, ויתפלל אל ה'.

לד) ויעל, וישכב על הילד, וישם פיו על פיו, ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו[24]. ויגהר עליו- השתטח עליו, ויחם בשר הילד.

לה) וַיָשָב- חזר וירד מהמיטה. וילך בבית, אחת הֵנָה ואחת הֵנָה- אלישע הלך בבית, פעם מהצד הזה של הילד ופעם מהצד האחר. ויעל ויגהר עליו- חזר ועלה למיטה ושוב גהר אל הילד. ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו- הנער התעטש שבע פעמים, ופתח את עיניו.

לו) ויקרא אל גיחזי ויאמר, קרא אל השונמית הזאת. ויקראֶהָ, ותבוא אליו, ויאמר, שאי בנך.

לז) ותבוא, ותפול על רגליו, ותשתחו ארצה, ותשא את בנה, ותצא.



[1] "כל בני הנביאים שבמקרא, תרגומו- "תלמידי נביא" (רש"י). בפסוק לא מפורש מי היה בעלה, ועיין בהערה בהמשך.

[2] המפרשים כותבים, על פי חז"ל, שבעלה של האשה היה עובדיה, שכלכל את הנביאים בימי אחאב, ונזקק לשם כך לכסף, והנושה היה יהורם בן אחאב, שהלווהו בריבית.

[3] בהמשך יתבאר שהנס הוא שכלי קטן זה הספיק למלא כלים רבים. על המילים "מה יש לך", כותב המצודות, "לשיהא הברכה שורה בו".

[4] כי עומד להתרחש נס, ו"כבוד הנס לבוא בהצנע" (רש"י). ועיין בדברי רש"י בפסוק כט, שם אומר רש"י "ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו". כלומר, שאותו אדם שמבצע את הנס, ראוי שידאג להצנעתו (וצ"ע אם שני דברים אלה של רש"י הם כללים שונים, או שמדובר באותו כלל).

[5] רש"י כותב בשם פרקי דרבי אליעזר, שהייתה אחותה של אבישג השונמית.

[6] המילה "ותחזק" פירושה שהפצירה בו, כביכול "החזיקה" אותו שיאכל אצלה. ניתן גם לפרש ש"החזיקה" בו מלשון תמיכה, סיוע (שסייעה לו בכך שנתנה לו לחם).

[7] אמרו חז"ל במסכת ברכות דף י ע"ב, מכאן שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש. ועיין שם עוד מהם הסימנים שעל פיהם ידעה שהוא קדוש.

[8] פירשנו את המונח "עליית קיר" על פי רד"ק, ועיין בגמרא במסכת ברכות דף י ע"ב.

[9] לא דיבר עמה פנים אל פנים אלא באמצעות גיחזי. הטעם לכך לכאורה איננו ברור כ"כ, ועיין בדברינו להלן בפסוקים ט"ו-ט"ז.

[10] רש"י ומצודות. והרד"ק מפרש- "כלומר בתוך עמי ומשפחתי, והם ידברו בעבורי אם אצטרך".

[11] מצודת דוד.

[12] המצודות מבאר, שתחילה באה אליו, ואז ראתה שאינו מדבר עמה פנים אל פנים אלא באמצעות גיחזי, ולכן התרחקה מעט ועמדה בפתח.

[13] כאן כבר דיבר אליה ישירות, ולא באמצעות גיחזי, ומפרש המצודות, "ואף כי בתחילה לא דיבר עמה פנים אל פנים, אבל אחר שראה צניעותה, שעמדה בפתח, חזר לדבר עמה".

[14] מה פירוש הביטוי "כעת חיה"? המצודות והרד"ק מבארים, ש"חיה" פירושה יולדת (כמו במס' יומא דף עג ע"ב, "והחיה תנעול את הסנדל"), ויש לקרוא ולפסק את הפסוק כך- "למועד הזה כעת, חיה, את חובקת בן": במועד הזה בדיוק (בשנה הבאה) תזכי להיות חיה, יולדת, ותחבקי בן. ורש"י פירש: "כמו שאת קיימת היום ולשלום, כך תהי קיימת למועד הזה, וחובקת בן". וכך נראה מהתרגום ("לזמנא הדין בעידן דאתון קיימין" וכו').

[15] לכאורה לפי פשט המלים, כוונתה לבקש שלא יהתל בה, והמילה "תכזב" לפי זה היא מלשון כזב, שקר (ואמרה כך כי קשה היה לה להאמין בבשורה גדולה כל כך). אך רש"י מפרש אחרת: "אל תכזב בשפחתך"- אני מבקשת שהבן לא יהיה כנחל אכזב, שמימיו פוסקים (כלומר ילד שיחיה זמן קצר), אלא שיהיה זרע של קיימא ויזכה לאריכות ימים (וכך גם נראה משאר המפרשים).

[16] "כי בראש חודש ושבת הייתה רגילה לקבל פניו". מצודות.

[17] בעלה חשש, כשראה אותה נוהגת שלא כהרגלה, שאירע דבר מה, ועל כן הרגיעה אותו ואמרה, "שלום", לא קרה דבר גרוע. ומכאן ברור שלא גילתה לו על מות הילד, ומפרש המצודות "ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה, כי חשבה, מוטב שייעשה הנס בצנעה".

[18] כך לפי הסבר אחד ברד"ק (וכך נראה מרש"י). הסבר שני- האשה הלכה ברגל מחמת מר נפשה, והנער רכב, ואמרה לו, אל תעצור כדי שאוכל גם אני לרכב, אלא אם אומר לך. וכך נראה מדברי המצודות.

[19] בפסוק נאמר רק שהנביא ציווה על גיחזי לשאול, ולא נאמר שגיחזי שאל בפועל, אך הדבר מובן מאליו והפסוק קיצר. רש"י.

[20] כך מפרש המצודות. אך הרד"ק מפרש, שעכשיו כבר כן ידע מה אירע, ומה שאמר "וה' העלים ממני", הכוונה היא שעד עכשיו לא ידע, ואילו כעת הוא יודע. כך משמע קצת מהפסוקים הבאים, שמהם נראה שהאשה כמעט ולא הוצרכה להסביר לו מה אירע ובמה מדובר, ואם כן נראה שבשלב זה כבר ידע, כדברי הרד"ק.

[21] פירוש דברה הוא, שאילו הייתי מבקשת ממך בן, ניתן היה להבין שבעקבות לחץ הבקשה הבטחת לי בן על אף שאינו בן קיימא. אך אני לא ביקשתי, והייתה זו יוזמה שלך, ואם כן מפח נפש זה שנגרם לי כעת, אשמתך היא.

[22] יש מפרשים שרצה שימהר (מצודות, ועיין רד"ק). ויש מפרשים שאלישע לא רצה שיתעכב עם אנשים וכך ייגרר לספר להם על הנס, "ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו" (רש"י. כלומר, מי שעושה את הנס, ראוי שיצטנע ולא יספר על כך לכולם).

[23] כי לא רק שהפר את ציווי הנביא שלא לשוחח על הנס, אלא היה משוחח ומלגלג (מצודות, ועיין רש"י ורד"ק).

[לעניין הביטוי "אין קול ואין קשב", מפרש המצודות שזוהי כפילות לשון ("כפל הדבר במילות שונות")- לא נשמע כל קול, ולכן "אין קשב", אין למה להקשיב, בהיעדר קול].

[24] מפרש המצודות "כאילו ישפיע מן החיות שבאבריו אל אברי הנער". הרד"ק כותב, "להנשים על הנער לחמו בחום הטבעי היוצא מפיו ומעיניו, כי רוב הניסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם". ועיין שם הסבר נוסף.

 
נושא הלכתי אקטואלי במייל
קבלת נושא הלכתי אקטואלי למייל...
[לידיעה המלאה]
 
;