הפטרת ראש חודש [ישעיה סו]

(מפטירים בפרק זה משום האמור בפסוק כג- "והיה מדי חודש בחודשו וגו'").


א) כה אמר ה', השמים כסאי והארץ הדום רגלי- זהו תיאור של גדולת ה' בדרך ציורית- כביכול כל השמים משמשים לו כ"כסא", וכל הארץ משמשת לו כ"הדום" (הדום הוא שרפרף נמוך מאוד שאדם מניח עליו את רגליו כשהוא יושב). אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי- אין בית או מקום מוגדר שיכול להכיל את הקב"ה, כי מלוא כל הארץ כבודו[1].


ב) ואת כל אלה ידי עשתה, ויהיו כל אלה, נאום ה'- אני הוא שעשיתי את השמים והארץ הנזכרים בפסוק הקודם, ומכוחי נהיו כל אלה. אבל יחד עם זאת- ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח וחרד על דברי- על אף גדולתי, הנני מביט ומשגיח בעני ובנשברי רוח ובמי שחרד לדבר ה'[2].


(הקדמה לפסוק ג-) לאחר שתואר בפסוק הקודם כיצד משרה הקב"ה את שכינתו והשגחתו על "עני ונכה רוח וחרד על דברי", ממשיך הנביא ומתאר כיצד מואס הקב"ה באדם הנוהג להיפך, שמעז להקריב לפניו קרבנות ועודו בחוצפתו ורשעתו.


ג) שוחט השור- מכה איש, זובח השה- עורף כלב- לעתים אדם בא לבית המקדש ושוחט שור או שה לקרבן, אך כל עוד הוא אינו חוזר בתשובה יחד עם ההקרבה, השחיטה אינה אלא התאכזרות, כאילו היה "מכה איש", מכה את הזולת, או "עורף כלב", עורף בעלי חיים סתם כך. מעלה מנחה, דם חזיר- לעתים אדם מעלה מנחה לקרבן, אך הוא כאילו זרק דם חזיר למזבח (שהיא כמובן פעולה מאוסה וחסרת תכלית), כי אין טעם בקרבנות ללא תשובה. מזכיר לבונה, מברך אוון- וכך גם לעתים מי שמקטיר לבונה (נקרא כאן "מזכיר", כי התורה קוראת להקרבה זו "אזכרה", בויקרא ה, וכן ויקרא כד), הרי הוא כ"מברך אוון"- מעניק לי במתנה דברים שאינם ראויים ("מברך" פירושו מעניק, כמו בבראשית לג, קח נא את ברכתי; "אוון" פירושו דבר מקולקל, שאינו ראוי); גם המה בחרו בדרכיהם, ובשיקוציהם נפשם חפצה- בני ישראל הראו כי הם בוחרים ורוצים בדרך הרעה, ובשיקוציהם ואליליהם (המילה "גם" נראית כאן כמיותרת, אך היא מובנת עם קריאת הפסוק הבא).


ד) גם אני אבחר בתעלוליהם- כשם שהם בחרו בדרך הרעה (כמבואר בסוף הפסוק הקודם), כך גם אני "אבחר בתעלוליהם", אבחר להביא עליהם רע, "להתעלל" בהם[3]. ומגורותם אביא להם- אביא עליהם את הרעות, את הדברים שמהם הם פוחדים ["מגורותם" מלשון פחדם, כמו "ויגר מואב" (במדבר כב)]. יען קראתי ואין עונה- מכיוון שקראתי להם באמצעות הנביאים לחזור למוטב, ולא נענו לקריאה, דיברתי ולא שמעו- כאמור. ויעשו הרע בעיני, ובאשר לא חפצתי בחרו- כמשמעו.


ה) שמעו דבר ה' החרדים אל דברו- הקב"ה פונה אל החלק הטוב שבעם ("החרדים אל דברו"), ואומר להם: אָמְרו אחיכם, שונאיכם מנדיכם, למען שמי יכבד ה'- יודע אני שאחֵיכם, השונאים אתכם ומנדים אתכם (אותם "אחים" הם החלק הרע בעם), אמרו לכם כי "למען שמי יכבד ה'". דהיינו, חושבים הם שהקדוש ברוך הוא מתכבד דווקא בהם ובשמם, דהיינו בגדולתם וחשיבותם[4]. ונראה בשמחתכם והם יבושו- אלה הם כבר דברי הנביא עצמו, החוזר ופונה לאותם חרדים אל דבר ה': אנו יחד נזכה ונראה בשמחתכם, ואותם רשעים הם שיבושו, כי ייווכחו שטעו.


ו) קול שאון מעיר, קול מהיכל; קול ה', משלם גמול לאויביו- מכאן ואילך מתאר הנביא כיצד לעתיד לבוא יושיע הקב"ה את עמו, ואת מפלת הרשעים במעמד זה. אומר הנביא: קול שאון מעיר וגו'- דהיינו, קול רעש יישמע מהעיר ירושלים ומבית המקדש, קולו של הקב"ה העומד לשלם גמול לאויביו.


ז) בטרם תחיל ילדה- זהו משל למהירות הישועה: היא תבוא כאשה היולדת בטרם יבוא כאב הלידה ("תחיל" פירושו "תכאב", והכוונה לכאב לידה, כמו לעיל בפרק כג, "חלתי וילדתי"). בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר- כאשה היולדת זכר לפני שבאו עליה חבלי הלידה.


ח) מי שמע כזאת, מי ראה כאלה; היוחל ארץ ביום אחד, אם ייוולד גוי פעם אחת: כי חלה גם ילדה ציון את-בניה- כמו בפסוק הקודם, גם בפסוק זה נמשלת תחיית ציון ללידה מחדש, והנביא מבשר שתהא זו לידה מהירה שתפליא את רואיה (חלה- לשון כאב לידה כמבואר בפסוק הקודם).


ט) האני אשביר ולא אוליד?- מה לכם להתפלא בבוא הגאולה (כאמור בפסוקים הקודמים), האם חשבתם שאושיב אשה על המשבר ולא תלד לבסוף? אם אני המוליד ועצרתי? אמר אלוקייך- האם חשבתם שאני, ש"יילדתי" את כולן (כלומר היטבתי עם האומות האחרות), דווקא ביחס לעם ישראל אפסיק מ"ליילד"?


י) שִמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה - כל האבלים על חורבן ירושלים, ישמחו כעת בשמחתה. שישו איתה משוש, כל המתאבלים עליה- כאמור.


יא) למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה- "שוד" הוא מלשון "שד", וכוונת הנביא לומר- כעת תוכלו "לינוק" מתנחומי ירושלים, דהיינו משפע הגאולה. למען תמוצו- לשון מציצה (כאדם ה"מוצץ" את העונג והשפע). והתענגתם מזיז כבודה - ותתענגו מזיו כבודה ["זיז" עניינו כמו "זיו" (רד"ק)[5]].


יב) כי כה אמר ה', הנני נוטה אליה כנהר, שלום- אביא אליכם את השלום במהרה (בעת הגאולה), כמו המהירות שבה זורם הנהר. וכנחל שוטף כבוד גויים- כבוד הגויים כלפיכם יגיע אליכם במהרה, כנחל שוטף[6]. וינקתם- תוכלו "לינוק" מהשפע, כמבואר לעיל. על צד תינשאו ועל ברכיים תשועשעו- מכיוון שהמשילם הנביא לעיל לתינוק ("וינקתם"), ממשיך הנביא במשל זה, ואומר להם שיזכו שישאו אותם על הצד ועל הברכיים, כשם שמשעשעים תינוק (והכוונה האמיתית היא שיזכו לכבוד וגדולה מהאומות).


יג) כאיש אשר אימו תנחמנו, כן אנוכי אנחמכם- כשם שהאם יודעת לנחם את בנה מהצרות שעברו עליו, כך אנחמכם (מצודות- "דרך האם לנחם את בנה יותר מן האב"). ובירושלים תנוחמו- תהא נחמה בירושלים.


יד) וראיתם ושש ליבכם, ועצמותיכם כדשא תפרחנה; ונודעה יד ה' את-עבדיו, וזעם את-אויביו- כפשוטו.


טו) כי הנה ה' באש יבוא, וכסופה מרכבותיו- ה' יבוא באש וכו' לאבד את חיל גוג ומגוג שיילחמו לעתיד בישראל. להשיב בחמה אפו, וגערתו בלהבי אש- ישיב לצריו כגמולם, בחימה ובכעס.


טז) כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר- (מדברי המצודות נראה, שבפסוק זה ובפסוק הבא אין הנביא מתייחס לעונשם של גוג ומגוג אלא מתייחס בדרך אגב גם לדין של רשעי ישראל לעתיד לבוא, וצ"ע). הקב"ה ישפוט בחרב ובאש את כל מי שיהיה ראוי לכך (כאילו נאמר "כי באש ה' ובחרבו, נשפט כל בשר" (רש"י)). [ומי הם אותם נשפטים- על כך עונה הנביא בפסוק הבא].


יז) המתקדשים והמיטהרים אל הגנות- מי שיישפטו בחרב ובאש (כמתואר בפסוק הקודם) יהיו אותם המכינים עצמם ו"מטהרים" עצמם כדי ללכת אל הגנות, ששם היה מקום עבודה זרה, אחר אחת בתווך- הללו ההולכים קבוצה אחר קבוצה ("אחר אחת", פירושו- קבוצה אחת אחרי רעותה) אל ה"תווך", דהיינו, אל אמצע הגינה, ששם היה מקום הע"ז[7]. אוכלי בשר החזיר, השקץ והעכבר, יחדיו יסופו (=יכלו)[8], נאום ה'.


יח) ואנוכי, מעשיהם ומחשבותיהם- (פסוק זה חוזר אל תיאור הנקמה בגויים, בעת מלחמת גוג ומגוג): אני נמצא ורואה את מעשיהם ומחשבותיהם של הרשעים. באה לקבץ את כל הגויים והלשונות- באה העת לקבץ[9] (ונראה שהכוונה היא- תבוא העת לקבץ) את האומות נגד ירושלים, כמו שהתנבא זכריה "ואספתי את כל הגויים אל ירושלים", ובאו וראו את כבודי- במלחמת גוג ומגוג יתגלה כבודי.


יט) ושמתי בהם אות- אעשה בהם דין בצורה מופתית, ושילחתי מהם פליטים אל הגויים, תרשיש פול ולוד, מושכי קשת תובל ויוון, האיים הרחוקים, אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי, והגידו את כבודי בגויים- פליטים ייוותרו מהם כדי לספר לשאר הגויים את שאירע ("מושכי קשת" הנזכרים כאן הם אומה מסוימת, עיין רד"ק).


כ) והביאו את כל אחיכם מכל הגויים, מנחה לה', בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות, על הר קודשי ירושלים, אמר ה'; כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'- כשישמעו הגויים על גדולת ה' ועל דבר הגאולה לעמו, יביאו בעצמם את בני ישראל אל ארצם. והם יביאום בצורה מכובדת, כשם שישראל מביאים מנחה לבית המקדש, בצורה מכובדת ובכלים טהורים. הבאה זו תהיה "בסוסים וברכב, ובצבים ובפרדים ובכרכרות" (ה"צבים" הנזכרים כאן הם עגלות מכוסות בכיסוי, כאמור בבמדבר פרק ז', "עגלות צב").


כא) וגם מהם אקח לכוהנים ללויים, אמר ה'- גם מאותם שיבואו מהגלות (כמתואר בפסוק הקודם), אקח כהנים ולויים, כי הגם שהם שכחו את ייחוסם ואינם יודעים שהם כהנים ולויים, אך לפניי גלוי הכול.


כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ה', כן יעמוד זרעכם, ושמכם- זרעכם ושמכם יהיה קיים לעולם ולא יימחה, כמו השמים החדשים והארץ החדשה שאעשה [פירוש: בפרק ס"ה נאמר "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה". יש מפרשים שם כפשוטו ויש מפרשים שיהיה רוב טובה ושפע, כאילו ייברא העולם מחדש (כי בעולם במצבו היום ישנן צרות רבות, והטוב נסתר). מכל מקום, כאן אומר הפסוק, שכשם שייברא עולם חדש ויעמוד לעולם, כך גם אתם בני ישראל][10].


כג) והיה מדי חודש בחודשו, ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחוות לפניי, אמר ה'- כולם יבואו להשתחוות לקב"ה בבית המקדש, הרחוקים יבואו מדי חודש והקרובים יבואו מדי שבת (רד"ק).


כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי- מי שישרוד באותו זמן, יבוא לעמק יהושפט לראות את פגרי הרשעים שצרו על ירושלים (גוג ומגוג)[11]. כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה, והיו דיראון לכל בשר- הרימה האוכלת את בשרם לא תמות[12], ואש הגיהינום תבער בהם לעולם, ויהיו לדיראון (ביזיון) בפי כל.


מסיימים את ההפטרה בחזרה על פסוק כ"ג, לסיים בדבר טוב.



[1] כל תיאורי הגדולה הללו נאמרים כהקדמה לפסוקים הבאים, שבהם יבואר, כי על אף גדולתו מתייחס הקב"ה דווקא לעני ונכה רוח.

רש"י מוסיף כאן עוד, שהמילים "איזה בית אשר תבנו לי וכו'" מתייחסות לבית המקדש (ובלשונו "איני צריך לבית המקדש שלכם"). דהיינו, העם טועה לחשוב, שהקב"ה "זקוק" לבית המקדש ולקרבנות, ולכן יקבל את הקרבנות גם מרשעים וחוטאים. כנגד כך אומר הקב"ה, איני זקוק לבית מקדש ולקרבנות; בית המקדש הוא רק אמצעי להשראת השכינה על מי שנכנע לדבר ה', אך אין לי "צורך" בו להכיל כביכול את גדולתי. לכן, מי שמקריב ועודנו ברשעו, אין לי חפץ בקרבנותיו. עניין זה מבואר להלן מפסוקים ג' ואילך.

[2] פסוק זה, וכן הפסוק הבא, משלים למעשה את פסוק א', כמבואר בהערה הקודמת.

את המילה "חרד" מפרש המצודות מלשון מהירות (כמו שנאמר בשמואל א, טו "ויחרדו זקני העיר לקראתו"). "החרד לדבר ה'" הוא מי שממהר לעשות את דבר ה'.

[3] את המילה "תעלוליהם" מפרש רש"י מלשון התעללות, כמו שאומר בלעם לאתונו (במדבר פרק כב) "כי התעללת בי". ועיין מצודות ורד"ק.

[4] פירוש אפשרי אחר: המילה "אמרו" מתייחסת לאומות, שהם אומרים לבני ישראל, "אחיכם שונאיכם מנדיכם", אתם כה בזויים עד שאפילו אחיכם שונאים אתכם ומנדים אתכם. לפי פירוש זה, גם ההמשך, "למען שמי יכבד ה'", מתייחס לאומות, שבראותן את מצבם השפל של בני ישראל, חושבים שדרכם שלהם היא הצודקת.

[5] ורש"י והמצודות מפרשים, ש"זיז" הוא מלשון תזוזה. לדבריהם, הלשון "זיז כבודה" פירושו- הכבוד הזז אליה, המתעתד לבוא אליה.

[6] המצודות מבאר, ש"כבוד" כאן פירושו עושר, שיזכו ליהנות מהעושר שצברו הגויים.

[7] רש"י ומצודות, על פי התרגום. והרד"ק מפרש, שהמילה "אחת" מתייחסת לבריכה גדולה שהייתה ב"תווך", באמצע הגן, ושם מתרחצים, ועושים מעשיהם בזנות.

לא ברור מן הפסוקים האם הכוונה היא לבני ישראל (שיהיו חלקים בעם שינהגו כך) או לאומות. הרד"ק מדגיש שהכוונה היא לאומות. גם לגבי "אוכלי בשר החזיר" הנזכרים בהמשך, מפרש הרד"ק שהכוונה לאומות, אך המצודות שם מפרש שהכוונה לישראל.

[8] לפי המצודות, הנביא מתייחס כאן לאלה מבני ישראל האוכלים מאכלות אסורים. לפי הרד"ק, הכוונה היא לאומות [לנוצרים (אוכלי חזיר) ולישמעאלים (שאינם אוכלים חזיר)].

[9] פירשנו את המילה "באה" על פי המצודות, ועיין רש"י.

[10] ועיין ביאור אחר ברד"ק.

[11] ואע"פ שיקברו אותם, הכוונה כאן בפסוק היא לאותם שבעה חודשים שיהיו מוטלים בלא קבורה, כמתואר ביחזקאל פרק לט (מצודות)

[12] נראה שהכוונה היא בדרך ביטוי לקלונם הנמשך. אמנם יש מפרשים שהכוונה היא כפשוטו, בדרך נס - תבער בהם אש, אך התולעת האוכלת את בשרם לא תמות מאש זו (וכלשון המלבי"ם, "שם יראו פגרי גוג ומגוג, איך תולעתם לא תמות הגם שאשם לא תכבה, ויתקיימו הרשעים לאות ומופת לזכר רשעתם". ועיין עוד ברד"ק).

 
נושא הלכתי אקטואלי במייל
קבלת נושא הלכתי אקטואלי למייל...
[לידיעה המלאה]
 
;